אהוד פורת ושות׳ https://ehudporat.co.il משרד עו"ד Mon, 19 Jan 2026 21:08:27 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.4 https://ehudporat.co.il/wp-content/uploads/2022/09/Logo-Square-01.svg אהוד פורת ושות׳ https://ehudporat.co.il 32 32 נאמנות קונסטרוקטיבית והתיישנות – הכרה בבעלות לאחר 65 שנים https://ehudporat.co.il/%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%94/ https://ehudporat.co.il/%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%94/#respond Mon, 19 Jan 2026 19:37:17 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4881

מאמרים

תמונה מאמר 2026

נאמנות קונסטרוקטיבית והתיישנות – הכרה בבעלות לאחר 65 שנים

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול
מאמר מס׳ 53
ינואר 2026

1. בית המשפט המחוזי בתל אביב ת"א 12990-02-23 שטרן נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' קיבל לאחרונה תביעה להכרה בזכויות בעלות בדירת מגורים בתל אביב, בפסק דין עקרוני שניתן בייצוגו של עו"ד ערן קרם ממשרד אהוד פורת, הנוגע לסוגיות של התיישנות במקרקעין, נאמנות קונסטרוקטיבית וחזקת שיתוף בין בני זוג.

2. רקע עובדתי – התובע, כיום בן 91, רכש בשנת 1961 דירה מבעליה הרשום, אשר רכש אותה קודם לכן מחברת עמידר. בעת הרכישה נחתם הסכם מכר, שולמה מלוא התמורה במזומן, ונמסר לתובע ייפוי כוח לצורך העברת הזכויות. התובע אף קיבל לידיו את ההסכם המקורי שנחתם בין המוכר לעמידר. התובע לא השלים את רישום זכויותיו בעמידר במשך 65 שנה.

3. מאז שנת 1961 ועד היום – תקופה של למעלה מ-65 שנה – מחזיק התובע בדירה באופן בלעדי ורצוף, משלם את כל התשלומים השוטפים לרבות ארנונה, חשמל ומים, ונוהג בה מנהג בעלים לכל דבר ועניין. יצוין כי במהלך השנים אף נוהל נגדו הליך בענייני תכנון ובניה בקשר לבניין – עובדה המעידה על היותו מוכר כבעל הזכויות בנכס.

4. המוכר נפטר בשנת 1984, ואשתו נפטרה בשנת 2006. במשך כל אותן שנים, לא העלה איש – לא המוכר, לא אשתו ולא יורשיהם – כל טענה כלפי זכויותיו של התובע בדירה. רק בשנים האחרונות, לנוכח גילו המתקדם של התובע, פנה לבא כוחו לשם הסדרת רישום הזכויות. עמידר דחתה את הבקשה בטענות פרוצדורליות, ומכאן הוגשה התביעה.טענות התובע שהתקבלו

5. בית המשפט קיבל את מכלול טענותיו של התובע. ראשית, בית המשפט קבע כי התובע הוכיח את עסקת הרכישה באמצעות הסכם המכר החתום, ייפוי הכוח שנמסר לו, והחזקה הרצופה והבלעדית בנכס במשך למעלה מ-60 שנה. עדותו של התובע, על אף גילו המתקדם, נמצאה מהימנה ועקבית בכל הנוגע לתשלום התמורה ורכישת הנכס.

6. שנית, התקבלה הטענה כי קמה לתובע נאמנות קונסטרוקטיבית. לפי דוקטרינה זו, משהושלמו כל הפעולות להעברת הבעלות למעט הרישום הפורמלי, יש לראות בעסקה ככמעט מושלמת ובמוכר כנאמן של הקונה. משמעות הדבר היא דחיית מרוץ ההתיישנות עד למועד בו הנאמן כופר בנאמנותו – דבר שלא אירע מעולם עד להגשת כתב ההגנה על ידי יורשי אשת המוכר.

7. שלישית, נדחתה מכל וכל טענת השיהוי שהעלו הנתבעים כלפי התובע. בית המשפט קבע כי התובע לא הציג כל מצג של ויתור על זכויותיו – אדרבה, הוא המשיך להחזיק בנכס ולנהוג בו מנהג בעלים לאורך כל השנים. דווקא היורשים הם אלו שנקטו בשיהוי, שכן טענותיהם הועלו לראשונה רק במסגרת ההליך הנוכחי, כאשר הודו כי כלל לא ידעו על קיומה של הדירה.

טענות היורשים שנדחו
8. טענת זיוף המסמכים – היורשים טענו כי הסכם המכר וייפוי הכוח הם מסמכים מזויפים, והצביעו על אי-התאמות כגון אופן כתיבת שמו של המוכר והעדר מספרי תעודות זהות. בית המשפט דחה טענה זו בשתי ידיים, וקבע כי היורשים לא תמכו אותה בכל ראיה או תצהיר. מדובר בטענה עובדתית הדורשת הוכחה פוזיטיבית, ואין די בהעלאת ספקולציות בעלמא. יתרה מזאת, ליורשים אין כל ידיעה אישית על הנסיבות, והם עצמם הודו שכלל לא ידעו על קיומה של הדירה.

9. טענת התיישנות – היורשים טענו כי חלפה תקופת ההתיישנות של 25 שנה במקרקעין מוסדרים. בית המשפט דחה טענה זו בהתבסס על דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית, וקבע כי מרוץ ההתיישנות מושהה כל עוד הנאמן אינו כופר בנאמנותו. המוכר, רעייתו, ויורשיהם לא התכחשו מעולם לעסקה עד להגשת כתב ההגנה, ולפיכך לא החלה תקופת ההתיישנות. כך נקבע בפסיקה (רע"א 4705/22 חוה אליהו נ' עדנה ישראל-פור): "תפיסת היחסים שבין רוכש למוכר, כיחסי נאמנות קונסטרוקטיבית, משפיעה על סוגיית ההתיישנות… יושהה מירוץ תקופת ההתיישנות כל עוד הנאמן אינו כופר בנאמנות או כל עוד הוא אינו מפר את חובת הנאמנות".

10. טענת חזקת השיתוף – היורשים טענו כי אשת המוכר הייתה זכאית למחצית מהדירה מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג, וכי משלא חתמה על הסכם המכר, נמכרה לכל היותר מחצית הדירה בלבד. בית המשפט דחה טענה זו על בסיס ההלכה הפסוקה (ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין), לפיה יורשים אינם רשאים להעלות טענת שיתוף בשם בן זוג שנפטר, כאשר אותו בן זוג לא העלה את הטענה בעצמו בחייו למרות שהייתה לו הזדמנות סבירה לעשות כן. אשת המוכר חיה עוד למעלה מ-20 שנה לאחר פטירת בעלה ולא העלתה כל טענה, ויש לראות בכך ויתור על זכויותיה הנטענות.

11. אי-הגשת ראיות מטעם הנתבעים וניסיון ליישם דוקטרינת "אין להשיב לאשמה" היורשים בחרו שלא להגיש תצהירי עדות ראשית, וניסו להסתמך על תצהירים שצורפו לבקשת ביניים לסילוק התביעה על הסף. בדיון הודיעו היורשים במפורש כי אין להם עדים בעלי ידיעה אישית, וכי כל שיש בתיק הוא עדות התובע, מסמכים וטענות משפטיות. היורשים סברו כי בכך הם מציבים את התובע 'בפני שוקת שבורה' – קרי, ללא יכולת להוכיח תביעתו. סופו של דבר, הטקטיקה בה נקטו היורשים פעלה לרעתם.

12. למעשה, היורשים ניסו ליישם באופן שגוי את דוקטרינת "אין להשיב לאשמה" מהמשפט הפלילי על ההליך האזרחי. על מנת להתמודד עם טקטיקה זו טען התובע כי דוקטרינה זו אינה מתאימה למקרה דנן, שכן היא שמורה למקרים חריגים בלבד, ולא למצב בו נדחתה בקשה לסילוק על הסף, כתב התביעה מבסס עילה ברורה והוא מגובה באסמכתאות. בפרט, הדוקטרינה אינה יכולה לחול כאשר נתבע מעלה בכתב הגנתו טענות פוזיטיביות כגון זיוף, אי-תשלום תמורה או זכויות של צד שלישי בנכס – טענות שיש להוכיחן באופן אקטיבי.

13. בית המשפט קיבל עמדה זו וקבע כי משהיורשים לא העמידו את המצהירים מטעמם לחקירה ולא הודיעו במפורש שהתצהירים מבקשת הביניים ישמשו כראיות, אין לראות בהם גרסה עובדתית מוכחת. כך נפסק: "מצהיר בהליך עיקרי או מצהיר שהוא בעל דין בהליך ביניים, חייבים להעמיד עצמם לחקירת הצד שכנגד, ובאין התייצבות המצהיר לחקירה, התצהיר לא ישמש ראיה במשפט" (ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ). בכך נותרה גרסתו של התובע ללא כל סתירה.

14. סוף דבר – בית המשפט קיבל את התביעה במלואה וקבע כי התובע זכאי להירשם כבעלים של הדירה. היורשים חויבו בתשלום הוצאות משפט. פסק הדין מדגים את החשיבות של ליווי משפטי מקצועי ומעמיק בתיקים מורכבים הכוללים סוגיות של הדין האזרחי, דיני קניין, ירושה והתיישנות, ואת היכולת להתמודד עם טענות הגנה מגוונות באמצעות בניית תשתית ראייתית איתנה וטיעון משפטי מבוסס.

15. עו"ד ערן קרם ממשרד אהוד פורת, אשר ייצג את התובע, הוביל את ההליך בצורה יסודית ומקיפה תוך מתן מענה ממצה לכל טענות ההגנה, והביא את התיק לסיום מוצלח עבור

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2026

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%94/feed/ 0
שימוש באומדנה בהערכת נזק בפסיקת בתי המשפט https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%a0%d7%96%d7%a7-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a9/ https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%a0%d7%96%d7%a7-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a9/#respond Sun, 03 Nov 2024 22:13:38 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4764

מאמרים

שימוש באומדנה בהערכת נזק בפסיקת בתי המשפט

שימוש באומדנה בהערכת נזק בפסיקת בתי המשפט

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול
מאמר מס׳ 52
נובמבר 2024

1. הנחת היסוד בהליך משפטי היא שנטל ההוכחה מוטל על התובע ועל המבקש להוציא מידי חברו. על מנת להרים את נטל ההוכחה, יש להוכיח עילת תביעה, קיומו של נזק, את גובה הנזק, זכאות לסעד הנתבע, וקשר סיבתי בין עילת התביעה והנזק. ככלל, תובע שלא הצליח להוכיח קיומו של נזק או לכמת את הנזק יפסיד בתביעה.

2. לבית המשפט אין סמכות טבועה לשום נזק, הדורש הוכחה פרטנית. סמכותו של בית המשפט לשום נזק, שמורה אך ורק לנזק כללי, שאיננו ניתן לשומה, כגון עוגמת נפש, או למקרה שקיים קושי עובדתי לשום אותו ואז נדרשת אומדנה. ועל כן, נקודת המוצא היא שבית המשפט לא צריך לעשות שימוש בכלי האומדנה. כך פורט בע"א 629/70 מאיר סקירה נ' אוניקו רויטמן, חברה קבלנית בע"מ: ‏‏

"אבל כאשר קיימים נתונים עובדתיים, שעל-פיהם ניתן לעשות חשבון לעתיד לבוא, ולא רק חשבון משוער – בכל מקרה כזה אני מציע שלא נקרא דרור לבתי-המשפט שמחובתם לקבוע את מידת הפיצויים ולא נדריך אותם לנהוג בדרך האומדנה הסתמית של קביעת סכומים בלתי-מבוקרת, משום היותה בלתי-ניתנת לבקורת בערכאת הערעור”.

3. במקרים מסוימים מקל בית המשפט עם התובע, מתיר לו לטעון לנזק, אך לא מחייב אותו להוכיח את גובה הנזק. במקרים מסוימים כלל לא ניתן להוכיח את גובה הנזק והוא מסור כולו לשיקול דעת בית המשפט כגון נזק בלתי ממוני כדוגמת עוגמת נפש. במקרים אחרים קיים קושי אובייקטיבי או ראייתי להוכיח את הנזק.

4. מטרת זרקור זה היא להציג את המקרים העיקריים בהם יעשה בית המשפט שימוש בכלי האומדנה לצורך הערכת גובה הנזק שהתובע כשל מלהוכיח.

5. מקרה ראשון – כאשר קיים קושי להעריך את הנזק, קושי הנובע מטיבו המיוחד של הנזק. וזאת כפי שפורט בע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ:‏
"בעניננו, כפי שנקבע בפסק-הדין, התובעת לא הצליחה להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לה. אמנם נכון שקיים כלל כי מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אך במה דברים אמורים? כשהקושי או אי-האפשרות לחישוב השיעור נובעים מטבעו או אפיו המיוחד של הנזק, כגון, פיצוי עבור כאב וסבל, פיצוי עבור קיצור תוחלת חיים, אבדן כושר השתכרות בעתיד או עבור כל אירוע אחר הטמון בחובו של העתיד. בכל אלה ודומיהם, קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את שיעור הנזק, אך בשל סיבה זו בלבד לא נמנעו בתי-המשפט מלפסוק פיצויים עבור נזקים אלה על-פי אומדן ומידה לא מבוטלת של ניחוש. אך לא כזה היה הנזק שנתבע פה. הסיבה לחוסר האפשרות להערכת שיעורו לא נבעה מעצם טיבו או אפיו המיוחד של הנזק, אלא מכשלונה של התובעת להביא ראיות מתאימות ומהימנות המאפשרות את קביעת שיעורו."

6. מקרה שני – כאשר קיים קושי להוכחה באמצעות מומחה, ובנוסף בידי בית המשפט ישנם יסודות סבירים של מידע להעריך את הנזק. וזאת כפי שפורט בע"א (מחוזי נצ') 1074/06 סימון ח'ורי נ' נעמה אבראהים נסייר:‏‏
"לטעמי נתפס השופט קמא, בהליכתו בדרך של אומדנא בקביעת שיעור דמי השימוש הראויים, לכלל טעות. דרך המלך בהוכחתם של אלה היא באמצעות מומחים לדבר, כגון שמאי מקרקעין. אכן, דרך המלך אינה מוציאה מכלל אפשרות שימוש בדרכים צדדיות להוכחה, כגון דרך של אומדנא. אלא שקביעת דמי שימוש ראויים בדרך של אומדנא צריכה שתיעשה בזהירות רבה, במשורה, כגון במקרים בהם קיים קושי טבוע בהוכחה באמצעות מומחה (או בראיה טובה אחרת), ומכל מקום תנאי הוא, כי בידי בית המשפט ישנם יסודות סבירים של מידע, העשויים להביאו לידי קביעה סבירה בדרך של אומדנא. מקום שאין מניעה להביא ראייה ישירה לקביעת דמי השימוש הראויים, ראוי לחייב את התובע בהבאתה, שאם לא יעשה כן, ניאלץ לומר עליו כי לא הרים את הנטל בהוכחת דמי השימוש הראויים.”

7. מקרה שלישי – כאשר צריך לשום את אחריות הנתבע לנזק ראייתי שגרם לתובע. גם אז קיים קושי מובנה לאמוד את הנזק במדויק ויש צורך בכלי האומדנה. וזאת כפי שפורט בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע"י דורה מנחם:
"במקרים של עמימות בקשר לגודלו של הנזק, כאשר אין יודעים מהו חלקו של הנתבעים מול חלקם של הגורמים האחרים, בין שהם עוולתיים ובין אם לאו, קיימת הצדקה כי הפתרון לעמימות העובדתית יהיה פסיקת פיצוי בדרך של אומדנה. במצבים כאלה הוגן שעלותה של אי הוודאות באשר לגודל הנזק תיפול גם על המעוול, שהוכח כי ביצע עוולה כלפי הניזוק שגרמה לנזק. משהוכח כי מצבו של הניזוק היה טוב יותר אלמלא התרשלות הנתבע, חוסר האפשרות לקבוע באופן מדויק את היקף הנזק אינה צריכה לשלול מן הניזוק כל פיצוי שהוא.”

8. מקרה רביעי – כאשר צריך לשום את אחריות של מספר מעוולים במשותף לנזק אחד שאיננו ניתן להפרדה. וזאת כפי שפורט בע"א 7321/08 פלוני נ' שירותי הבריאות הכללית:‏‏
"חלוקת אחריות בין שני נתבעים בכלל וקל וחומר במקרה זה, אינה ניתנת לחיתוך בדיוק של אזמל מנתחים. יתר על כן, הפער בין חלוקה של 50% לכל צד לבין חלוקה בשיעור של 60% לחובת המשיבה לעומת 40% לחובת הדסה – אינו פער המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. עסקינן באומדנא ולא בתחשיב חשבונאי.”

9. מקרה חמישי – כאשר ההתרשלות מוכחת והנזק מוכח, אולם הקשר הסיבתי איננו ודאי, אזי ניתן להעריכו לפי ראיות סטטיסטיות או אומדנה. וזאת כפי שנקבע בע"א 7375/02 בית חולים כרמל, חיפה נ' עדן מלול:‏
"הנה כי כן, בהקשרים שונים בדיני הנזיקין, שגם לדעתי קרובים הם, נשללה גישה של "הכול או לא כלום". אני מבקשת לצרף דעתי לדעותיהם של השופטים הסוברים שבקביעת קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות (מוכחת) לבין נזק (מוכח), במצבים שבהם מדובר בגורם הידוע כמסוגל, תאורטית, לגרום לנזק אשר היה על הנתבע לצפותו, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל – במצבים כאלה נוכל להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי לנזק שייקבע על פי ראיות סטטיסטיות או בדרך של אומדנה."

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%a0%d7%96%d7%a7-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a9/feed/ 0
שינוי הסכם בהתנהגות https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99_%d7%94%d7%a1%d7%9b%d7%9d_%d7%91%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa/ https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99_%d7%94%d7%a1%d7%9b%d7%9d_%d7%91%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa/#respond Sun, 27 Oct 2024 00:21:58 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4749

מאמרים

שינוי הסכם בהתנהגות

שינוי הסכם בהתנהגות

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

הסכם יכול שישתנה בהתנהגות. לפעמים עקב חוסר תשומת לב, ולעיתים במודעות של שני הצדדים ובכוונה. לפעמים השינוי נוגע לעניין מהותי ולעיתים לעניין שולי. לפעמים השינוי הוא רציף, עקבי ונמשך לאורך זמן ולעיתים מדובר בשינוי חד פעמי וקצר מועד. לפעמים השינוי מבוצע כנגד תמורה, ולעיתים ללא תמורה כלל. לפעמים שינוי הסכם לא מהווה שינוי הסכם בהתנהגות אלא עולה כדי הפרת הסכם, ולעיתים שינוי הסכם בהתנהגות הוא בר אכיפה.

מאת : עו״ד ערן קרם
מאמר מס׳ 51
אוקטובר 2024

הטענה שהסכם שונה בהתנהגות יכולה לשמש כטענת הגנה נגד תביעת הפרת הסכם, אך גם יכולה לשמש בסיס לתביעה חוזית לאכיפת הסכם ששונה בהתנהגות.

דרישה של צד לחוזה לאכוף את ההסכם המקורי, תוך התעלמות מהוראות החוזה ששונו בהתנהגות, אפשרית במקרים מסוימים ואיננה אפשרית במקרים אחרים. לעיתים שינוי הסכם כפוף לדרישות צורניות מסוימות ומחייב אישורים מסוימים ולפעמים אין כל דרישה צורנית לשינוי הסכם בהתנהגות ואין צורך באישורים כלשהם.

1. זרקור זה נועד להביא בתמצית בלבד את השיקולים להכרה בשינוי הסכם בהתנהגות. הצורך בכתיבה העיונית נובע ממקרים בהם אנו נתקלים במשרדנו באופן שוטף, הבסיס העיוני לזרקור מצוי בספר המאמרים: "ספר גבריאלה שלו עיונים בתורת החוזה" ובפרט במאמרם של שחר ליפשיץ ואלעד פינקלשטיין חוזה ויחסים – המקרה של שינוי חוזה בהתנהגות.

2. ישנם מספר שיקולים שעל בית המשפט לבחון עת נטענת טענת שינוי הסכם בהתנהגות:

2.1. מודעות לשינוי – שינוי הסכם בהתנהגות מחייב ידיעה של שני הצדדים לשינוי. היעדר מודעות של צד להסכם איננה יכולה להיחשב כשינוי הסכם בהתנהגות. קיומה של מודעות נבחן בעיקר ביחס לצד שנפגע משינוי ההסכם. קיימת שאלה האם 'העלמת עין' של צד להסכם מספיקה לצורך קביעה שהסכם שונה בהתנהגות. בפס' דין ה"פ (מחוזי חי') 48652-09-11 ליאת בן נחום נ' ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ (נבו 10.10.2012)‏‏ נקבע שאין די בהעלמת עין בכדי לקבוע שהסכם שונה בהתנהגות.

צד שמפר הסכם לא יוכל להתגונן בטענת שינוי הסכם בהתנהגות, אלא אם יצליח להוכיח שהצד שנפגע מהפרת ההסכם היה מודע להפרה, ולמרות ההפרה המשיך לקיים את ההסכם באופן אקטיבי, או שהיה מודע להפרה והשלים איתה באופן פאסיבי – קרי, לא מחה כנגדה.

פס"ד: ת"א (שלום ת"א) 51572-08 S.R.L. GRP INVESTMENT נ' פרופיט תעשיות בניה בע"מ (נבו 11.8.2014)‏‏ "במקרה שבפניי הבהירו הרוכשות בהתנהגותן לדיקשטיין כי אינן עומדות על זכות הביטול לפי ההסכם, שכן הרוכשות המשיכו לקיים את ההסכם כלשונו ופעלו במשותף עם דיקשטיין בכל הקשור להכנת תכניות הבניה. כך שברור שבמהלך החודשים יולי – אוגוסט 2008, בהם פעל דיקשטיין להשגת האישור, לא היה מודע לכך שחרב ביטול ההסכם מונפת על צווארו, שכן במועדים אלו גם הרוכשות לא התכוונו כלל לבטל את ההסכם. 

אין ספק שדיקשטיין הסתמך על התנהגותן של הרוכשות והמשיך לפעול בהתאם להסכם, על מנת להביא לכך שיושג האישור לשינוי ייעוד המקרקעין, כפי שאכן קרה בפועל."

2.2. תקופת התמשכות השינוי ועקביותו – התנהגות מתמשכת לה שותפים שני הצדדים להסכם מבטאת באופן הטוב ביותר גמירות דעת לשנות את ההסכם בהתנהגות. דומה כי זהו המבחן המוביל העומד בבסיס פסק הדין המנחה בסוגיה – ע"א 4956-90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע”מ.

2.3. מהותיות השינוי – ככל שהשינוי נוגע לעניין מהותי ויסודי בהסכם, קיימת ציפייה מהצדדים להסדיר את השינוי באופן פורמלי ולא בהתנהגות. ובהתאמה, בתי המשפט לא יקבלו בקלות טענת שינוי בהתנהגות הנוגעת לעניין מהותי. שינוי מהותי עלול להביא למסקנה שנכרת הסכם חדש לחלוטין בין אם הדבר כרוך בביטול ההסכם המקורי ובין אם לאו.
שינוי מהותי בהסכם מקרקעין עלול להביא את בית המשפט לקבוע כי ההסכם המקורי בוטל ולא שונה. הסכם שבוטל איננו בר שינוי ויש צורך לכרות הסכם חדש תוך הקפדה על דרישת הכתב בעסקות מקרקעין.

בפסק דין תא (י-ם) 49879-01-12 רון נחמיה נ' יעקב גורסד קבע בית המשפט לעניין הסכמי מקרקעין כי יש הבדל בין הסכמה בעל פה על שינוי הסכם לבין שינוי הסכם בהתנהגות. הסכמה בעל פה לשנות הוראותיו של הסכם מקרקעין איננה כפופה לדרישת הכתב והנטל הראייתי להוכחתה נמוך מזה שנקבע ביחס לשינוי הסכם בהתנהגות.
נציין כי הקפדה על כל התנאים המפורטים בזרקור זה מטשטשת את ההבדל בין הסכמה בעל פה לבין שינוי הסכם בהתנהגות, שעה שלשיטתנו שינוי הסכם בהתנהגות חייב להתבצע במודעות והסכמה פוזיטיבית ולא אגב העלמת עין.

2.4. התנהגות הצדדים לאורך חיי ההסכם – התנהגות פורמלית של צדדים להסכם הטורחים להעלות על הכתב כל שינוי בהסכם תתמוך בטענה ששינוי שלא קיבל ביטוי פורמלי איננו שינוי בהתנהגות ובהתאמה שההסכם לא שונה בהתנהגות.

2.5. מידת ההשקעה בחוזה המקורי – ככל שההסכם המקורי מפורט יותר וניכר שהושקעה בו עבודה רבה אגב משא ומתן ארוך, כך ייטה בית המשפט לאכוף אותו כלשונו ולא להיעתר לטענת שינוי הסכם בהתנהגות.

2.6. מתן תמורה כנגד השינוי – תמורה לצד שהתגמש או מחל על זכות חוזית תתמוך בטענת שינוי הסכם בהתנהגות שעה שהתמורה מחזקת את טענת המודעות וההסכמה לשינוי.

2.7. תום לב – יש לבחון את העיתוי ואת הסיבה מכוחה צד להסכם דורש לאכוף את ההסכם המקורי תוך התכחשות לשינוי ההסכם בהתנהגות. דרישה לחזור להוראות ההסכם המקורי לאחר שפרץ סכסוך בין הצדדים עלולה להיחשב דרישה חסרת תום לב. דרישה לחזור להוראות ההסכם לאור אילוץ חיצוני להסכם (כגון דרישה מסוימת של הרשויות או אילוץ כלכלי כלשהו) תיחשב כדרישה תמת לב.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99_%d7%94%d7%a1%d7%9b%d7%9d_%d7%91%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa/feed/ 0
חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג׳ שאינו לקוחו https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%93%d7%99%d7%9f/ https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%93%d7%99%d7%9f/#respond Sun, 08 Sep 2024 13:17:40 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4642

מאמרים

זרקור בעניין חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג' שאיננו לקוחו

חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג׳ שאינו לקוחו

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

עורך דין המייצג לקוח מחוייב לייצגו נאמנה, וזאת הן מכוח חוזה שנחתם בכתב או נוצר בע"פ, והן מכוח דיני השליחות, דיני הנאמנות, כללי לשכת עורכי הדין, וכן חובות אתיות שונות החלות על עורך דין. חובות אלה מוטלות על עורך הדין לאור קִירְבָה בין עורך הדין לבין הלקוח, קִירְבָה המקימה חובת זהירות של עורך הדין כלפי הלקוח, לפעול ולנהוג לטובת הלקוח תוך ייצוג האינטרסים שלו נאמנה.

מאמר מס׳ 50
ספטמבר 2024

1. הפרה של חובת זהירות זו עלולה לעיתים להתגבש כדי עוולה נזיקית כגון רשלנות, וככל שנגרם ללקוח נזק בפועל ומתקיימות נסיבות נוספות, עלולה אף להביא לחיוב עורך הדין בנזקו של הלקוח.

2. קִירְבָה זו וחובת זהירות זו קיימות בין כל בעל מקצוע למקבל שירות.

3. מבחן נוסף הינו מבחן הצְפִיוּת.

4. בעניין מבחן הצְפִיוּת יש שוני מסויים בין עורך דין לבין נותן שירות אחר. ניקח לצורך הדוגמה קבלן בניין שמתקשר בהסכם מול לקוח וגורם אגב ביצוע הפעולה לנזק לצד ג'. הקבלן יחויב בשיפוי הניזוק, וזאת אם ייקבע שקבלן סביר היה צריך לצפות שביצוע הבנייה באופן בו בוצעה בפועל עלול לגרום נזק לצד ג'. עקרון זה מכונה מבחן הצְפִיוּת.

5. מנגד, כאשר עורך דין מייצג לקוח וגורם אגב כך לחיסרון כיס, נזק, או פוגע באינטרסים של צד ג' שאיננו הלקוח שלו, לא אמורה לכאורה להתעורר תמיהה או תהייה בעניין, שעה שמהות עבודת עורך הדין הינה קידום האינטרס של הלקוח, וזה מתרחש לרוב, על פני אינטרס נוגד של צד ג'. בין אם מדובר בצד שני לעסקה מסחרית כלשהי, או בעסקת מקרקעין, או בהתדיינות בהליך משפטי, או בהסדר חוב וכו'. ומכאן לפיכך, מבחן הצְפִיוּת פחות רלוונטי לבחינת אחריות של עורך דין לנזקו של צד ג' שאיננו לקוחו, כי כמעט תמיד, אם לא תמיד, הוא מתקיים.

6. אם כן, אנו בוחנים בזרקור זה את חובת הזהירות ולא את מבחן הצְפִיוּת.

7. בפסיקה נקבע שבמקרים מסויימים [כאשר כללים ברורים בעניין טרם הוגדרו בפסיקה] ניתן לחייב עורך דין לשפות צד ג' שאיננו לקוחו, אם נגרם נזק לצד ג'. מטרתו של זרקור זה הינה לנסות ולאתר את סוגי המקרים והנסיבות בהן ייטה בית המשפט לקבוע כי חלה על עורך דין חובת זהירות כלפי צד ג' שאיננו לקוחו.

8. נציג שני מקרים:
9. במקרה הראשון [ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (נבו 3.9.2015)] עו"ד ונוטריון [עו"ד הרמן] אימת חתימתו של בעל נכס [מרדכי] על ייפוי כוח כללי שניתן לבנו של בעל הנכס [צבי]. ייפוי הכוח ניתן לטובת בנו של בעל הנכס לצורך ביצוע פעולות שונות, ובנו של בעל הנכס עשה בו שימוש כדי למכור את הנכס של בעל הנכס, זאת כאשר הבן מיוצג בעסקה על ידי אותו עו"ד ונוטריון.
בבית המשפט המחוזי נקבע כי "מרדכי רומה, וכי השימוש בייפוי-הכוח הכללי לצורך מכירת הנכס נעשה שלא כדין ובניגוד לרצונו. עוד נקבע, כי ההסבר שניתן למרדכי על-ידי עו"ד הרמן בעת החתמתו על ייפוי-הכוח הכללי היה הסבר כוללני, מבלי שהובהר למרדכי כי הוא חותם על ייפוי-כוח שמכוחו ניתן יהיה לבצע עסקאות בנכסי המקרקעין שלו, ומבלי לוודא שאכן מרדכי מבין את משמעות החתימה על ייפוי-הכוח".
עוד נקבע שעמדו בפני עורך הדין סימני אזהרה שונים שבחינתם היתה מטילה ספק ברצונו של בעל הנכס למכור את הנכס כגון: פער זמנים ניכר [תשעה חודשים] בין מועד חתימת ייפוי הכוח למועד חתימת הסכם המכר, היעדר חתימה על ייפוי כוח ספציפי למכירת נכס, בקשת בנו שלא להיות נוכח במעמד החתימה, מחיר נמוך בו נמכר הנכס, וחובות כבדים של הבן].

במקרה זה נקבע שתפקידו הכפול של עורך הדין, כמי שאימת חתימת בעל הנכס וגם ייצג את בנו בעסקת המכר, היה כזה שאפשר לעורך דין לצפות כי העסקה, שבוצעה מחוץ לתחום ההרשאה, תבוטל, ויצרה בין עורך דין הרמן לבין הקונים, שאינם לקוחותיו, את ה"שכנות" הנדרשת לשם הטלת חובת זהירות.

בפסק דין זה ניסה בית המשפט העליון לקבוע מתי נוצרת חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג' שאיננו לקוחו:
‏‏"חובת זהירות של עורך דין כלפי מי שאינו נמנה על קהל לקוחותיו הוכרה בפסיקה, אם כי לא הוצבו לה גדרים וגבולות ברורים, ולא הובהר היקף פרישתה (ע"א 2725/91 היינוביץ נ' גלעדי, פ"ד מח(3) 92 (1994); ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, [פורסם בנבו] פסקה 21 (22.6.2014) (להלן: עניין וגנר)). קיומה של חובת הזהירות, וקביעת מידת החבות, נלמדת ממקרה למקרה ומשתנה בהתאם לנסיבות העניין (ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3), 385, 397 (2004) (להלן: עניין נחום)). נראה, כי במרבית המקרים שעסקו ברשלנות של עורך דין כלפי צד שלישי, נגזרה חובת הזהירות של עורך הדין מהסתמכותו של הצד השלישי, שלא היה מיוצג, על עורך הדין (ראו: ע"א 6645/00 ערד נ' אבן , נו (5) 365 (2002); עניין וגנר; עניין נחום). כך, בעניין נחום, נקבע על-ידי השופט א' ריבלין, כי ברגיל לא יחוב עורך הדין חובת זהירות כלפי צד שמנגד שאינו מיוצג, אך ייתכן שהסתמכות סבירה של צד השלישי על עורך הדין, הנובעת מעצה משפטית או נטילת אחריות של עורך הדין כלפי הצד השלישי, תקים את דרישת הקרבה בין המזיק לניזוק, הנדרשת להטלת אחריות.”

10. במקרה השני [עא 3521/11 ‏ ‏עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי (נבו 22.6.2014)] נקבע שאין לעורך דין חובת זהירות כלפי צד ג' הממלא תפקיד בעצמו כגון בנק, רשם לענייני ירושה, רשם לענייני מקרקעין, האפוטרופוס הכללי, ואח'. המקרה עסק בעורך דין שערך עסקת מכר דירה עבור אדם שהציג ייפוי כוח נוטריוני בשם בעלי הנכס לצורך מכירתו ובדיעבד במירמה. הרוכש נטל משכנתא מבנק וכספי ההלוואה עברו לידיו של המוכר במירמה וזאת לפני שבעלי הנכס האמיתיים גילו את המירמה והגישו תביעה לביטול ההסכם. הבנק נותן ההלוואה, שאיבד את כספי ההלוואה, הגיש תביעה נגד עורך הדין וטען שקיימת לעורך הדין חובת זהירות כלפי צד ג' שאיננו לקוחו – הבנק וכי חובת זהירות זו הופרה. כאמור נקבע שאין חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג' שהוא בעל תפקיד בעצמו זאת בעיקר מהטעם שלא מתקיימת אותה קִירְבָה עליה עמדנו בתחילת הזרקור.

11. בזהירות הנדרשת, שעה שהלכה מחייבת בעניין טרם גובשה, ניתן לראות שבתי המשפט ייטו לקבוע שקיימת חובת זהירות של עו"ד כלפי צד ג' שאיננו לקוחו וזאת בהתקיים כל התנאים הבאים:

11.1. מדובר בניזוק אדם פרטי ולא ניזוק ממלא תפקיד.
11.2. הניזוק הינו צד לעסקה מול הלקוח של עורך הדין.
11.3. הניזוק פנה לעורך הדין לקבלת מידע או מצג או שירות אפילו בשיחה ידידותית ולא פורמלית.
11.4. הניזוק הסתמך על אותו מידע או מצג או שירות שעשה או נתן עורך הדין, בין במישרין ובין בעקיפין.
11.5. עורך הדין היה צריך להסיק שאותו צד ג' עשוי להסתמך על אותו מצג, שירות או מידע שנמסר לו.
11.6. לצורך קביעה כי חובת הזהירות הופרה יש להוכיח כי בפני עורך הדין עמדו סימני אזהרה [לדוגמא, ספק לעניין מהימנות ייפי כוח, זהות המוכר, זהות הנכס וכו'] וכי עורך הדין התעלם מהם.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%93%d7%99%d7%9f/feed/ 0
חסרונותיו הסמויים של תכנון מס אגרסיבי – רכישת דירה ורישומה על שם אחד מהילדים https://ehudporat.co.il/%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%95/ https://ehudporat.co.il/%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%95/#respond Tue, 06 Aug 2024 15:14:09 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4634

מאמרים

זרקור 49 בנושא חסרונותיו הסמויים של תכנון מס אגרסיבי

חסרונותיו הסמויים של תכנון מס אגרסיבי – רכישת דירה ורישומה על שם אחד מהילדים

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול
מאמר מס׳ 49
אוגוסט 2024

1. תכנון מס אגרסיבי לעניין זרקור זה, הינו הגשת דוחות לרשויות המס המשקפים באופן חלקי בלבד את המציאות הכלכלית כפי שהתרחשה בפועל.

2. מקרה נפוץ מאוד של תכנון מס אגרסיבי הינו רכישת דירה ורישומה על שם אחד מהילדים שאין בבעלותו דירת מגורים וזאת בכדי להנות ממדרגות מס רכישה מוטבות להן זכאי רוכש דירה ראשונה.

3. האגרסיביות בתכנון מס זה נובעת מכך שהרישום על שם אחד הילדים הינו רישום שאיננו משקף את כוונת צדדים האמיתית. הדירה נרשמת מטעמי מס רכישה בלבד על שם אחד הילדים אבל מהותית החזקה והשליטה בדירה נותרת בידי ההורים. ההורים מחליטים למי תושכר הדירה, לאן ינותבו דמי השכירות, נושאים בתשלומי ההחזקה וכו'.

4. ראה למשל סעיף 5 לפסק הדין ע"א 4298/18 מנהל מיסוי מקרקעין ת"א נ' רועי בלנק (נבו 20.4.2021)‏‏ :
"גישת הקניין. לפי גישת השופטת שטרסברג-כהן, תכליתם של סעיפי החוק האמורים היא למנוע "תכנוני מס" פסולים, דהיינו ניצול בלתי רצוי של המישור הקנייני כדי להיפטר מתשלום מס. כך, למשל, באמצעות הענקת דירה לילדים קטינים, או באמצעות רישומה על שם אחד מבני הזוג בלבד אך ורק לשם מתן הטבת מס. ההנחה שביסוד הדין היא שאם פעולה משפטית לא נועדה אלא להקטין את חבות המס, ואין לה תכלית "אמיתית" נוספת – אין הצדקה להכיר בה לצרכי מס, למרות שהעסקה תקפה מבחינת דיני הקניין."

5. לאחרונה ניתנו שני פסקי דין בבתי משפט למשפחה המבהירים את הגישה המחמירה בה נוקטים בתי המשפט האזרחיים כלפי הנוקטים בתכנוני מס אגרסיביים.

6. פסק הדין הראשון ניתן ביום 30.4.2024 בבית המשפט למשפחה בקריית שמונה בתיק תמ"ש 55493-11-22 ס' נ' ס' ואח'.

7. ההורים התגרשו בשנת 2010. בשנת 2015 מימן האיש רכישת דירה לבנו. הדירה נרשמה מטעמי מס על שם הבן. בשנת 2021 נפטר הבן, בגיל צעיר, ממחלה חשוכת מרפא וניתן צו ירושה לפיו הוריו [שהתגרשו 11 שנה קודם לכן] הינם יורשים.

8. האיש שמימן את רכישת הדירה באופן בלעדי ביקש במסגרת ההליך המשפטי לסלק את ידיי האישה מהעיזבון וטען שהדירה נרשמה על שם בנו מטעמי מס בלבד וכי בפועל היא שייכת לאיש. עוד נטען כי לאחר שחלה הבן נחתם הסכם הלוואה לפיו במקרה בו הבן ילך לעולמו לפני האב, מלוא ההלוואה תוחזר לאב, אלא אם האב הינו יורש בעצמו.

9. בית המשפט דחה את שני הסעדים להם עתר האיש. נדחתה בקשתו לסעד הצהרתי לרישום הדירה על שמו בלבד ונדחתה בקשתו להשבת ההלוואה וזאת מהטעם שהוא אחד היורשים ולפי הסכם ההלוואה במקרה זה ההלוואה איננה מוחזרת.

10. לענייננו נקבע בסעיף 64 לפסק הדין כלהלן: "אין צורך לציין כי היעתרות לדרישת התובע כי הזכויות בדירה יירשמו על שמו, רק משום שהוא היה הגורם המממן, הוא פתח אין סופי למניפולציות חוזיות ולהתחמקות מתשלום מס אמת על עסקאות מקרקעין, בהן הרוכש המופיע בחוזה אינו בעל הזכויות בפועל, ורק לאחר תשלום מס מופחת ורישום הזכויות, מבקש "הרוכש האמיתי" להירשם כבעל הזכויות, וזאת לאחר ששולם מס מופחת על עסקת המכר."

11. בפסק דין נוסף שניתן ביום 31.7.2024 בתיק תמ"ש 9662-12-19 בבית המשפט למשפחה בחיפה נדון מקרה בו אב רכש דירה ורשם אותה מטעמי מס רכישה בלבד על שם בנו. במעמד הרכישה נחתם הסכם הלוואה על מלוא סכום הרכישה לטובת האב. הדירה נרשמה על שם הבן בלבד שהיה במועד הרישום נשוי. לאחר מכן התגרשו בני הזוג.

12. במהלך הליך הגירושין עתרה הגרושה למחצית מדירת המגורים במסגרת תביעת איזון משאבים וטענה שהובטחו לה כהבטחת נישואין זכויות בדירה, כי היה שיתוף של האיש את האישה בדירה, ושהדירה לא ניתנה במתנה לאיש [פעולה שהיתה מחריגה את הנכס מאיזון משאבים ומותירה אותה בידי האיש] וזאת מטעמי תכנון מס אגרסיבי שנועד להקטין את חשיפת המס של האיש ואביו [מתנה מחייבת ביצוע שתי עסקאות, עסקת מכר בה ירכוש אביו של האיש את הדירה, ולאחר מכן עסקת מתנה בה ייתן האב את הדירה במתנה לבנו].

13. בית המשפט למשפחה בחיפה דחה את טענות הבעל שהבעלות האמיתית בנכס הינה של אביו של האיש ואף קבע כלהלן:
"עדויות הנתבעים מלמדות כי הרישום דה פקטו אינו תואם את כוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט לא יאפשר ולא יתן ידו לקבלת גרסה לפיה הזכויות הלכאוריות בנכס מבוססות על עסקה שאינה משקפת באופן אמיתי את רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין. לפיכך, בית המשפט יסתמך על רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין בלבד, ולא ייתן ידו לטענות בדבר בעלות פיקטיבית שאינה משקפת בפועל את הרישום."

14. יצוין במאמר מוסגר שייתכן ובעלי הדין בשני פסקי הדין יינזקו פעמיים. הפעם הראשונה הינה בבית המשפט האזרחי בו בית המשפט האזרחי "תופס" את בעל הדין באופן בו נערכה העסקה ונרשמה בפועל במרשמי המקרקעין, ואפילו שהתברר שהיא פיקטיבית ולא שיקפה את כוונת הצדדים בפועל. במצב זה חל חוק הירושה וחוק יחסי ממון הקובעים הוראות לגבי חלוקת הזכויות בנכס. ואולם הפעם השנייה הינה מול רשויות המס. רשויות המס אינן כבולות לקביעות של בתי המשפט האזרחיים ודי שמגיע לידיהם פסק דין בו נקבע שעסקה מסוימת הינה פיקטיבית בשביל לאפשר פתיחת חקירה, פתיחת שומות והטלת מס המשקף את כוונתם האמיתית של הצדדים – רכישת הדירה על ידי האב ולא על ידי הבן.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%95/feed/ 0
תחולת הגנת ״ערב יחיד״ לפי חוק הערבות, תשכ״ז 1967 https://ehudporat.co.il/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%aa-%d7%b4%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93%d7%b4-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a9/ https://ehudporat.co.il/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%aa-%d7%b4%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93%d7%b4-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a9/#respond Tue, 23 Jul 2024 22:45:43 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4622

מאמרים

זרקור בעניין תחולת הגנת ערב יחיד

תחולת הגנת ״ערב יחיד״ לפי חוק הערבות, תשכ״ז 1967

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול
מאמר מס׳ 48
יולי 2024
1. פרק ב' לחוק הערבות [סעיפים 18 – 32 לחוק] מקים הגנות משמעותיות ל'ערב יחיד' המבקש להתגונן כנגד תביעת נושה

2. בעוד החוק מנוסח בצמצום רב ומותיר פרשנות רחבה למונח 'נושה', ולמונח 'ערבות', הרי שהפסיקה בעניין צמצמה מאוד את היקף התחולה של הגנה זו לנסיבות מסוימות שעל עקרונותיהם נעמוד בזרקור זה.

3. ראשית לעניין לשון החוק.

4. סעיף 1 לחוק קובע שערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי. מדובר בהגדרה רחבה שאיננה כוללת סייגים.

5. סעיף 18 לחוק קובע שהוראות פרק ב' יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה. ההגדרה בסעיף איננה כוללת סייגים או מגבלות.

6. סעיף 19 לחוק מגדיר את המונח 'נושה' כלהלן: מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי.

7. קרי, פרק ב' לחוק חל על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל.

8. לא כתוב בחוק, שפרק ב' לחוק חל על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה שנתן הלוואה בפועל.

9. על מנת לחדד את הדקות, ניקח לדוגמא חברה חוץ בנקאית שנותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל, אך גם משכירה נכסים מסחריים ודורשת כחלק מתנאי הסכם השכירות חתימת ערבים על כתב ערבות בשולי הסכם השכירות. לצורך הדוגמא, נניח שהערב הינו ערב יחיד. אין חולק שמדובר בערבות, ואין חולק שהחברה נותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל. אין גם חולק שהערבות לא ניתנה מכוח עסקת הלוואה.

10. על פניו אין בדוגמא שפירטנו כדי להחריג את החברה החוץ בנקאית מהגדרת 'נושה' לפי סעיף 19 לחוק. 11. ואכן, בספרות הובעה דעה לפיה ההגנה על ערב יחיד איננה מצומצמת רק לעסקאות הלוואה. כך למשל בספרו של דר' רוי בר-קהן הגנת הערב (1998) עמ' 235, בו הובעה עמדה שאין כל כוונה לצמצם את תחולת ההגנה על הערב לעיסקאות של הלוואת כספים בלבד: "בכל הכבוד, סבורים אנו כי קביעה זו של בית המשפט מצמצמת שלא לצורך את ההגנה לה זקוקים הערבים ושבגינה חוקק תיקון תשנ״ב. אנו סבורים כי ההסטוריה החקיקתית, כוונת המחוקק ומטרת החוק, לרבות לשונו, מביאים למסקנה כי יש לפרש את התיקון באופן הרחב ביותר האפשרי, ולהעניק את הגנת תיקון תשנ״ב לכל ערב אשר סכום ערבותו במועד מתן הערבות מוגבל לסך של 40,000 ש״ח, וזאת בלי להתחשב במהות העיסקה אשר נערכה בין הנושה לבין החייב העיקרי. באשר ללשון החוק, הרי לא התייחס בית המשפט בניתוחו לעובדה שהגדרת "חיוב" משולבת עם הגדרת הנושה. במתן הגדרה ספציפית ל״נושה" לא התכוון המחוקק לצמצם את ההגנה, אלא להרחיבה, ולהחילה הן על תאגיד והן על יחיד. הצמצום היחיד הלשוני הינו שאם הנושה הינו יחיד העוסק במתן הלוואות, נדרש כי מתן ההלוואות יהיה במהלך עסקיו הרגיל וגם סייג זה צומצם כך שאין מתן ההלוואות צריך להיות עיסוקו העיקרי של הנושה. אין ולא היתה כוונה לייחס את הגנת התיקון רק לעיסקאות של הלוואת כספים שבין הנושה לחייב העיקרי."

12. בפועל וכפי שנראה בזרקור זה, פסיקת בתי המשפט פנתה בדיוק לכיוון ההפוך, המצמצם באופן ניכר את ההגנה החלה על ערב יחיד.

13. נפרט כעת את העקרונות שהותוו בפסיקה וחוזרים על עצמם בפסקי דין רבים בשינויים נדרשים וכאמור מצמצמים מאוד את תחולת הגנת 'ערב יחיד': 13.1. נקבע שהגנת ערב יחיד חלה רק בעת מתן ערובה כבטוחה להלוואה עסקית [לא פרטית, לא חברית, ולא משפחתית], ורק כאשר הנושה נותן הלוואות במהלך עסקיו הרגיל. ת"א (שלום י-ם) 37330-10-10 משה סרוסי נ' כונס הנכסים אביב פריצקי (נבו 19.5.2016)‏‏ "לנוכח האמור נחה דעתי כי הנתבעת הלוותה כספים ללווה בשל יחסי שכנות וחברות שהיו ביניהם, והיא אינה עוסקת במתן הלוואות ואינה בגדר "נושה". לפיכך, התובעים אינם נכנסים להגדרה של "ערב יחיד" הואיל וכאמור הגנה זו עומדת רק בנוגע לנושה שזהו עיסוקו."

ת"ט (שלום ת"א) 3892-04-10 שני מלכה נ' ענת דינה שני (נבו 20.7.2010)‏‏
"לפיכך, המבקשים אינם ערבים יחידים או ערבים מוגנים וההגנות של חוק הערבות אינן חלות במקרה דנן ואין גם להחילן, שכן כל הצדדים הם קרובי משפחה וההגנות בחוק הערבות באות לטפל במקרים של הלוואות מסחריות ולא בחיובים שאינם קשורים לדיני המסחר הרגילים ונבעו מעצם היות הצדדים משפחה.”

13.1. "לפיכך, המבקשים אינם ערבים יחידים או ערבים מוגנים וההגנות של חוק הערבות אינן חלות במקרה דנן ואין גם להחילן, שכן כל הצדדים הם קרובי משפחה וההגנות בחוק הערבות באות לטפל במקרים של הלוואות מסחריות ולא בחיובים שאינם קשורים לדיני המסחר הרגילים ונבעו מעצם היות הצדדים משפחה."

13.2. ברוב פסקי הדין נקבע שהנטל להוכיח שהנושה נותן הלוואות במהלך עסקיו הרגיל מוטל על כתפי הערב, וזאת למרות שקיימת פסיקה סותרת, לפיה חזקה על מי שנתן הלוואה שהיא ניתנה במהלך עסקיו הרגיל.

ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (נבו 21.1.2009)‏‏
"דהיינו, הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה וראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר."
להרחבה בעניין ראה סעיף 41 לפסק הדין הפ (ת"א) 61273-06-18 נתנאל נקש נ' תומר גלילי.

13.3. נקבע שהגנת ערב יחיד איננה חלה בעסקת שכירות נכסים, עת ניתנת ערבות לטובת משכיר הנכס.
בש"א (שלום חיפה) 8835/04 . זמאן נתנזון בע"מ נ' גפני סימה (נבו 31.7.2005)‏‏

"המבקשים אינם "ערבים מוגנים" על פי חוק הערבות, שכן פרק ד' לחוק הערבות חל על ערבות להלוואה בלבד ולא על ערבות לקיום התחייבויות על פי חוזה – שכירות."

13.4. נקבע שהגנת ערב יחיד איננה חלה בעסקת מכר מלאי או מכר מוצרים באשראי, עת ניתנת ערבות לטובת ספק.

ת"ת (שלום חי') 26601-05-16 אי.אנ.אס עבודות חשמל בע"מ נ' קו האש- פתרונות טכנולוגיים בע"מ (נבו 19.2.2017)‏‏ "המבקשים אינם טוענים כי עיסוקה של המשיבה במתן הלוואות, והספקת סחורה באשראי אינה נחשבת מתן הלוואה (בר"ע (תל אביב) 2403/02 גלנט דן דניאל נ' ספיריטוס סחר 1992 בע"מ, תקדין-מחוזי 2003(2), 11868, פורסם גם בנבו)."

13.5. נקבע שהגנת ערב יחיד עשויה לחול בעסקת ליסינג מימוני, אולם איננה חלה בעסקת ליסינג תפעולי.

ת"א (שלום ת"א) 16916-09-09 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' י.א. מתן שירותי ניקיון אחזקה וכח אדם בע"מ (נבו 1.10.2013)‏‏

"הנתבעים ביקשו למצוא תימוכין בהלכה שנפסקה ב-ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג נ. טיפול שורש (פורסם בנבו). פסק הדין הנ"ל עוסק בעיקרו במאפייניה של עסקת ליסינג מימוני בעוד שהעסקה מושא הסכם החכירה הינה עסקת ליסינג תפעולי. (ראו פיסקה 17 לפסק הדין).

לא מצאתי בתוכנו של ההסכם הוראות ההופכות אותו, בניגוד לכותרתו – להסכם ליסינג מימוני והנתבעת הנושאת בנטל הראיה לא המציאה כל חוות דעת של מומחה יש בה כדי להבהיר, האם יש בהסכם החכירה התפעולי – סממן כלשהוא של עסקת הלוואה. בנתון לכך, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לראות בתובעת משום נושה."

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%aa-%d7%b4%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93%d7%b4-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a9/feed/ 0
זרקור בעניין שיהוי והתיישנות הליכי גבייה פאסיבית של חובות מנהליים https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%99-%d7%92%d7%91%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d/ https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%99-%d7%92%d7%91%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d/#respond Sun, 23 Jun 2024 21:37:42 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4595

מאמרים

גבייה פאסיבית

זרקור בעניין שיהוי והתיישנות הליכי גבייה פאסיבית של חובות מנהליים

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

גבייה פאסיבית הינו מונח שאיננו מוגדר בחוק כלשהו, אך מוגדר בפסיקה ומתאר מצב בו רשות מנהלית גובה מיסים, היטלים, חובות וכיו"ב אך לא באמצעות הליכי גבייה אזרחיים או מנהליים, אלא באופן פאסיבי – קרי, על ידי סירובה ליתן אישורים שונים להם זקוק האזרח לצורך קידום ענייניו וזאת עד להסדרת תשלום החוב שחב האזרח לרשות המנהלית.

מאת : עו״ד ערן קרם
מאמר מס׳ 47
יוני 2024

מקרה נפוץ ומוכר היטב הינו סירובה של ועדה מקומית ליתן אישור עירייה להעברת נכס בטאבו עד לתשלום חובות ארנונה, היטל השבחה, או היטלים שונים שלא נגבו קודם לכן [סעיפים 324(א) לפקודת העיריות וסעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות].

מקרה נפוץ נוסף הינו סירובו של מנהל מיסוי מקרקעין ליתן לרוכש נכס מקרקעין אישורי מיסים לצורך רישום הנכס בטאבו וזאת עד לתשלום המס הכרוך בביצוע העסקה. עניין זה מוסדר בין היתר, בסעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 הקובע תנאים לתקפן של עסקאות ובתוך כך שתוקף עסקה מותנה בתשלום המס הנובע ממנה.

עם זאת, נקבע בפסיקה כי גם הליכי גבייה פאסיביים, בנוסף להליכי גבייה מנהליים, כפופים לדיני ההתיישנות והשיהוי המנהלי.
עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (נבו 15.04.2015)‏‏

"אקדים ואומר בפתח דבריי, כי לדעתי אין מקום לשנות מהלכת נסייר או לבטלה ככל שעסקינן בהחלת דיני ההתיישנות על הליכי גבייה אקטיביים. זאת ועוד, להשקפתי יש להחיל את דיני ההתיישנות גם על הליכי גבייה פסיביים, כדוגמת סעיף 324(א) לפקודת העיריות. דעתי היא, כי בחלוף תקופת ההתיישנות אין הרשות רשאית לדרוש את פירעון החובות שהתיישנו, כתנאי למתן אישור או תעודה."

משרדנו מטפל כיום בלקוח שרכש דירה בשכונת הדר יוסף בתל אביב בשנות ה-90 לאחר שדיווח ושילם מס רכישה בעניינה אולם לא הצליח לרשום את זכויותיו בדירה. הדירה שנרכשה על ידי אדם אחר מחברת עמידר שורשרה מספר פעמים משנות ה-50 ואילך, עד שהלקוח רכש אותה בשנות ה-90. כאמור זכויותיו בדירה לא נרשמו בחברת עמידר ולא ברמ"י.

לאחר שהוגשה תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בדירה, התקבל כתב הגנה מאת מנהל מיסוי מקרקעין במסגרתו נטען שהמנהל יסכים לסעד שהתבקש, בתנאי שיוגש דיווח וישולם מס בגין עסקה קודמת בזמן לעסקה לה היה צד הלקוח – עסקה שנערכה 20 שנה לפני שהלקוח רכש את הנכס.

זו דוגמא לניסיון לביצוע הליך גבייה פאסיבי לא חוקי שאיננו עומד בכללים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט ומבקש לכוף על האזרח, כתנאי להסכמת הרשות המנהלית לקידום ענייניו, תשלום חובות בגין עסקה שלא היה צד לה ולא חלה עליו כל חובה לדווח עליה או לשלם מס הנובע ממנה, וממילא החוב התיישן והליכי הגבייה בעניינו לוקים בשיהוי מנהלי בוטה.

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%99-%d7%92%d7%91%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 0
זיכרון דברים – האם ניתן לצמצם את הסיכון שבית המשפט יראה בו הסכם מחייב https://ehudporat.co.il/%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ https://ehudporat.co.il/%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/#respond Mon, 04 Mar 2024 08:04:52 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4562

מאמרים

תמונת זיכרון דברים

זיכרון דברים – האם ניתן לצמצם את הסיכון שבית המשפט יראה בו הסכם מחייב

האם ניתן לצמצם את הסיכון בזיכרון דברים, שבית המשפט יראה בו הסכם מחייב זיכרון דברים, אותו מסמך, עליו חותמים צדדים לעסקה עתידית פוטנציאלית ושנועד להציג בכתב את הרכיבים החוזיים עליהם הסכימו הצדדים, יכול להיתפס בעיני בית המשפט בשני אופנים שונים. האחד, כמסמך המהווה שלב במשא ומתן שהחל במועד עריכת זיכרון הדברים או לפניו ויסתיים בעתיד בהסכם מפורט. השני, כמסמך מחייב המפרט כבר את מלוא התנאים החוזיים ההכרחיים בקשר לעסקה הספציפית ומאפשר לאכוף את החוזה על שני הצדדים או על הצד המנסה להתנער ממנו.

מאת : עו״ד ערן קרם
מאמר מס׳ 46
מרץ 2024

1. הפסיקה פיתחה מספר מבחנים שיסייעו בידי השופט להחליט כיצד נכון להשקיף על אותו מסמך שכונה על ידי הצדדים זיכרון דברים.

2. המטרה בזרקור זה איננה לעמוד על אותם מבחנים שפיתחה הפסיקה, אלא לבחון האם ניתן לעצב זיכרון דברים באופן המצמצם את הסיכון שבית המשפט יראה בו הסכם מחייב ובר אכיפה.

3. מובן שבכדי לבחון האם ניתן בכלל לעצב זיכרון דברים "חסין" יש לבחון תחילה את המבחנים שפותחו בפסיקה והמבוססים על הוראת סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

4. המבחן הראשון הינו מבחן "כוונת הצדדים" שלעיתים מכונה מבחן "גמירות הדעת". מבחן זה בוחן בעיניים אובייקטיביות את התנהגות הצדדים לפני, בזמן, ואחרי חתימת זיכרון הדברים ועל בסיסה מסיק את כוונת הצדדים האובייקטיבית במועד חתימת ההסכם והאם התכוונו להתקשר בהסכם משפטי מחייב. 

בנוסף, מבחן זה בוחן את תוכן החוזה וזאת מתוך הנחה שכוונה אמיתית להתקשר בהסכם מחייב דורשת את פירוט מלוא התנאים החוזיים ההכרחיים כבר במועד עריכת זיכרון הדברים.

5. המבחן השני הינו מבחן "התנאים החוזיים ההכרחיים" שלעיתים מכונה מבחן ה"מסוימות". במסגרתו נבחן האם הצדדים קבעו את מלוא התנאים החוזיים ההכרחיים בזיכרון הדברים ההופכים שאיפה או רצון להסכם מחייב. למעשה מבחן התנאים החוזיים ההכרחיים נבחן פעמיים. פעם ראשונה במסגרת מבחן כוונת הצדדים ופעם שנייה במסגרת מבחן עצמאי.

6. יצוין כי משקלו הסגולי של המשקל הראשון גבוה עשרות מונים ממשקלו הסגולי של המבחן השני. ככל שבית המשפט ייטה לסבור כי מבחן כוונת הצדדים מתקיים, דרכים להשלמת תנאים חוזיים חסרים כאלו ואחרים, ייסללו וזאת בעיקר תוך שימוש בהוראות חוק מהותיות.


ניתן למנות את התנאים החוזיים ההכרחיים הבאים בעסקת מקרקעין: זהות הצדדים, מהות העסקה, תיאור הנכס, המחיר ומועדי התשלום וכו'. מנגד, ניתן גם למנות תנאים חוזיים שאינם הכרחיים אשר יושלמו על ידי בית המשפט בקלות רבה: מועד ההעברה בטאבו, זהות הנושא בנטל המס, גובה הפיצוי המוסכם, הצהרות והתחייבויות שונות כגון שהנכס נמכר פנוי וללא שיעבוד, תחילת מועד ההצמדה וכו'.

7. צדדים המבקשים לערוך זיכרון דברים וזאת במסגרת וכחלק ממשא ומתן מתמשך, ומעוניינים לגדר את הסיכון שבית משפט יראה במסמך כמסמך משפטי מחייב בר אכיפה, ירצו לשלב בזיכרון הדברים מספר הוראות חוזיות:

7.1. תנאי מתלה הקובע שלצורך השתכללות חוזה מחייב נדרשת התקיימותו של תנאי חיצוני ועתידי שטרם התממש במועד החתימה על זיכרון הדברים. למשל, אישור העברה של החברה המשכנת, אישור מקדמי של רמ"י לביצוע עסקה, הסרת שיעבוד הרובץ על הנכס, קבלת אישור עקרוני למשכנתא מצד הרוכש, הסדרת חריגת בנייה בנכס, השלמת הליכי תכנון, קבלת אישור של דירקטוריון החברה וכו'.
מצב בו תנאי מתלה לא התקיים, יקשה מאוד מאוד על בית המשפט לאכוף את החוזה.

תנאי מתלה חשוב גם לסוגיית דמי התיווך. נקבע בפסיקה שזיכרון דברים הכולל תנאי מתלה שלא התקיים איננו מזכה את המתווך בדמי תיווך.
ע"א 2821/91 מרכזי שליטה בע"מ נ' הושנג משיאן, מח(4) 107 (1994)‏‏
"אבל בדמי תיווך זוכה המתווך רק כשנקשרה עיסקה אכיפה, היינו, לאחר שמתברר שההסכם תקף. כשמתברר למפרע שהעיסקה לא נקשרה כל עיקר, אין כאן חיוב בדמי תיווך."
יצוין כי קיימת גם פסיקה נוגדת המזכה מתווך בדמי תיווך במנותק משאלת התקיימות התנאי המתלה.

7.2. הוספת הוראה חוזית בדבר הסכמה להסכים בעניין תנאי חוזי הכרחי אחד לפחות בשלב מאוחר למועד עריכת זיכרון הדברים. למשל, הסכמה להסכים בעניין מועדי התשלום בתוך ארבעה חודשים מיום חתימת זיכרון הדברים. ראה בעניין זה עמ' 299 לספרם של דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים [כרך ראשון]. למעשה המדובר במקרה פרטי של הסעיף הראשון הוא התנאי המתלה – התנאי המתלה לפי סעיף זה הוא שנדרש גיבוש עתידי של הסכמה בנוגע לתנאי הכרחי שבעניינו טרם הגיעו לכדי הסכמה.
פסיקת בית המשפט העליון קובעת שבית המשפט לא יבצע השלמה של פרט חסר מקום בו הצדדים גילו דעתם מפורשות כי לא קיימת הסכמה בנוגע לאותו תנאי חסר. [ע"א 1456/22 איברהים עג'מי נ' וואחת אל סאלם נווה שלום (ועד מקומי נווה שלום) (נבו 28.02.2024)]. קל וחומר כאשר מדובר בתנאי הכרחי.

7.3. הוספת הוראה חוזית בדבר פיצוי מוסכם שיתחייב בו צד המסרב, מכל סיבה שהיא, להתקשר בהסכם סופי ומחייב בשלב מאוחר למועד החתימה על זיכרון הדברים.
תנאי זה מייצר שני מנגנוני חילוץ מסעד אכיפת זיכרון הדברים.
ראשית, הצדדים עצמם מעלים על הכתב את האפשרות שהסכם סופי ומחייב לא ייחתם. הוראה זו מבהירה כי לא קיימת גמירות דעת להתקשר בהסכם סופי ומחייב.
שנית, וגם אם יראה בית המשפט בזיכרון הדברים כהסכם מחייב, הרי שהצדדים הבהירו בחתימתם על זיכרון הדברים שהסעד אותו הם מעדיפים הינו סעד ביטול ההסכם ותשלום פיצוי מוסכם ולא סעד של אכיפתו [ת"א (מרכז) 15416-02-22 יערה דולב דובוס נ' ברוך צורי שדי]. וכידוע צדדים להסכם רשאים לקבוע מראש באיזה סעד הם בוחרים [ביטול והשבה או אכיפה, ראה בעניין זרקור מספר 39 אודות האפשרות החוזית לשלול את סעד ביטול החוזה בעקבות הפרתו].
.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2023

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/feed/ 0
האפשרות לזכות בסעד שלא התבקש בכתב התביעה https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a1%d7%a2%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%a7%d7%a9-%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%99/ https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a1%d7%a2%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%a7%d7%a9-%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%99/#respond Wed, 24 Jan 2024 14:07:13 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4553

מאמרים

מאמר 45

האפשרות לזכות בסעד שלא התבקש בכתב התביעה

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

תובע אשר מגיש כתב תביעה נדרש להגדיר ולעצב את הסעדים להם הוא עותר בתביעתו. בית המשפט רשאי לפסוק את הסעדים שהתבקשו או לדחות את הסעדים שהתבקשו, בזרקור זה נבחן האם בית המשפט רשאי לפסוק לתובע סעדים שלא התבקשו בכתב תביעתו

מאמר מס׳ 45
ינואר 2024

1. ככלל, בית המשפט איננו רשאי להעניק לתובע סעדים אותם לא ביקש בכתב התביעה. אם נולד צורך בסעדים נוספים או מתוקנים, על התובע לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף סעדים חדשים או לתקן את אלה שהתבקשו בכתב התביעה המקורי.

2. לעיתים, נוצר מצב בו נולד צורך בקבלת סעדים נוספים אולם כתב התביעה לא תוקן [יכול להיות כתוצאה מרשלנות, או בכוונת מכוון בכדי להימנע מהוצאות משפט שיש לשלם אגב התיקון].

3. הכלל המשפטי הוא שבית המשפט מנוע מלסייע לאותו תובע ולכן איננו רשאי לפסוק לו סעדים שלא התבקשו בכתב התביעה.

4. לכלל משפטי זה יש חריג. בכפוף להתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים "קונה" בית המשפט סמכות לפסוק לתובע סעד חדש או שונה ממה שהתבקש [ראה למשל פסקה 15 לפסק הדין של כב' הש' גרוסקופף בתיק עא 6800/16 רוברט רונן נ' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ]:

ואלה הם התנאים המצטברים:
• הסעד נובע מהצורך ללבן את השאלות האמיתיות שבמחלוקת.
• הסעד החדש או המתוקן נובע מהסעדים שהתבקשו.
• כל הראיות הדרושות לצורך מתן הסעד קיימות והתבררו.
לתנאים אלה מתווספים שני תנאים מצטברים נוספים:
• הסעד החדש המבוקש לא ייפסק אם ברור שהוא עתיד להידון בהליכים עתידיים אחרים בין הצדדים [ראה למשל החלטתו של כב' הש' אהרון שדה בתיק ת"א (שלום חי') 34927-05-16 כפר ביאליק כבפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נ' אורי שגיא].
• האגרה ששולמה בפתיחת התיק מאפשרת להעניק את הסעד הכספי החדש שהתבקש. בכל מקרה בית המשפט לא יפסוק פיצוי כספי גבוה מסכום התביעה הכולל בגינו שולמה אגרה בתחילת התיק [ראה סעיף 101 לפסק דינה של כב' הש' נועה גרוסמן בתיק ת"א (מחוזי ת"א) 63632-11-18 יהונתן זלצמן נ' עופר לוין].

5. דוגמא לעניין התנאי החמישי.
תובע כלל בכתב תביעתו סעד כספי בגין מספר ראשי נזק ובגין כל ראש נזק תבע סכום כספי אחר.
ראש נזק א' – 100 ₪.
ראש נזק ב' – 150 ₪.
ראש נזק ג' – 250 ₪.
בהתאם, שילם התובע אגרה בגין סעד כספי כולל של 500 ₪.
לימים, מונה מומחה מטעם בית המשפט והלה קבע כי לתובע מגיעים הסעדים הכספיים הבאים:
בגין ראש נזק א' – 50 ₪.
בגין ראש נזק ב' – 0 ₪.
בגין ראש נזק ג' – 800 ₪.
אילולא החריג לכלל. התובע יהיה זכאי לסעד כספי בסך של 300 ₪ בלבד [50 ₪ בגין ראש נזק א' ו-250 ₪ בגין ראש נזק ב' המשקפים את תקרת הסעד הכספי שתבע בכתב תביעתו בגין כל ראש נזק].
כתוצאה מהחריג לכלל. התובע יהיה זכאי לסעד כספי של 500 ₪ [50 ₪ בגין ראש נזק א' ו-450 ₪ בגין ראש נזק ג'].
התובע לא יהיה זכאי למלוא הסכום שנקבע בחוות דעת המומחה כי שילם אגרה עבור 500 ₪ בלבד ולא עבור 850 ₪ שנקבעו בחוות דעת המומחה.
[ראה למשל ס' 28 לפסק דינו של כב' הש' ערפאת טאהא בתיק ת"א (מחוזי נצ') 10476-08-15 ויקטור גרייב בע"מ נ' עיריית עפולה].

6. דוגמא לסעד הצהרתי.
תובע הגיש תביעה לבעלות במקרקעין. במסגרת ההליך המשפטי התברר שלגבי חלק מהשטח, התובע זכאי להירשם כבעל זכות קניינית אחרת מסוג זיקת הנאה, המקנה לו את הזכות לעשות שימוש בשטח של מישהו אחר. שימוש שאיננו עולה כדי בעלות.
אילולא החריג לכלל. התובע לא יהיה זכאי לסעד של זיקת הנאה, כי סעד זה לא התבקש כלל בכתב התביעה.
כתוצאה מהחריג לכלל, בית המשפט רשאי לפסוק לתובע זכות קניינית מסוג זיקת הנאה, בתנאי שייתר התנאים התקיימו, כגון הצגת כל הראיות המזכות רישום זיקת הנאה.
[ראה למשל סעיף 73 לפסק הדין של כב' הש' עפרה ורבנר בתיק ת"א (מחוזי חי') 20633-02-19 אמירה (אמי) ארבל נ' רות הלה בר-ניב (נבו 09.12.2021)].

7. דוגמא לסעד כספי בגין עוולה מתמשכת. כגון הפרת חוזה שכירות.
בתביעות אלה נהוג לפצל את הסעד לשתי תביעות נפרדות. האחת תביעה לסילוק יד, ולאחר שהנכס חוזר לידי התובע, להגיש תביעה כספית בגין הפרת ההסכם. תובע יפצל את סעדיו מהטעם שהוא מעוניין שהתביעה הכספית העתידית תשקף את מלוא הנזק הכספי שנגרם לו. היקף זה מתברר רק לאחר שהנכס חוזר לידי התובע.
ואולם, לאור החריג לכלל, ניתן לחשוב על דרך פעולה נוספת. הגשת תביעה לסילוק יד בתוספת תביעה כספית [בטרם הנכס חזר לידי התובע] לצורך העניין בגין 150 ימי הפרה, כאשר בגין כל יום הפרה נדרש הנתבע לשלם פיצוי מוסכם בסכום מסוים. ובשלב הסיכומים לעתור לקבלת סעד כספי גבוה יותר המשקף פיצוי מוסכם בגין כל ימי ההפרה שחלפו ממועד הגשת התביעה ועד יום הגשת הסיכומים. לצורך הדוגמא 300 ימי הפרה.
[ראה למשל סעיף 50 לפסק הדין של כב' הש' דורית פיינשטיין בתיק ת"א 51016-03-16 קל קידוח בע"מ ואח' נ' סופרי ואח’].

8. דוגמא לעניין סיווג הנכס בתביעות ארנונה.
עירייה ביקשה לחייב נתבע בתשלום ארנונה בגין נכס שסווג על ידי העירייה בכתב התביעה כחנות, במהלך ההליך המשפטי התברר כי החיוב הנכון הינו מחסן. סיווג כמחסן לא קיבל ביטוי בכתב התביעה של העירייה.
לאור החריג לכלל נפסק לעירייה סעד כספי אחר, המשקף נכס בסיווג מחסן השונה מהסיווג לו עתרה העירייה בכתב התביעה.
[ראה למשל פסק הדין של כב' הש' עפרה אטיאס בתיק ת"א (שלום קריות) 44439-12-10 עיריית קריית אתא נ' מיקי גיא יזום והשקעות בע"מ ].

9. דוגמא לעניין סיוע לתובע שניסח סעד לקוי.
החריג לכלל מסייע לבית המשפט לפסוק סעד שהתבקש בכתב התביעה באופן לקוי או חסר. קרי, גם כאשר יש טעויות באופן ניסוח הסעד, שאילולא החריג לא ניתן היה ליתן את הסעד המתוקן.
[ראה למשל פסק הדין של כב' הש' אסתר ז׳יטניצקי רקובר בתיק תמ"ש (תל אביב-יפו) 50328-05-15 חוה נ' יאיר].

10. דוגמא לסעד שהתובע שכח להוסיף לכתב התביעה.
במסגרת כתב תביעה בעניין ליקויי בנייה, עתר תובע לסעד כספי בגין תיקון ליקויים בריצוף הבית, אך שכח לעתור לסעד כספי בגין ראש נזק של פירוק והרכבת רהיטים. לאור החריג לכלל, הסעד נפסק למרות שלא התבקש בכתב התביעה.
[ראה למשל ס' 97 לפסק הדין של כב' הש' תמי לוי יטח בתיק ת"א (שלום חי') 20191-04-19 מרדכי ונונו נ' א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ].

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%94%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a1%d7%a2%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%a7%d7%a9-%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%99/feed/ 0
חיוב בהיטל השבחה במקרים בהם חלה על המקרקעין גם תמ״א 38 https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%99%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%98%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%9d-%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%a8/ https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%99%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%98%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%9d-%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%a8/#respond Sun, 21 Jan 2024 21:34:01 +0000 https://ehudporat.co.il/?p=4514

מאמרים

מאמר היטל השבחה

זרקור בנושא חיוב בהיטל השבחה במקרים בהם חלה על המקרקעין גם תמ״א 38

היטל השבחה מהו?

1. היטל השבחה, המוטל מכוח סעיף 196א לחוק התיכנון והבנייה והתוספת השלישית לחוק, הינו ״היטל״ ולא "מס" [מס מוטל למרות שאין כנגדו כל תמורה ישירה), המיועד לאפשר לרשות המקומית לפתח את התשתיות באותה רשות. חייבים בהיטל ההשבחה בעלי מקרקעין או חוכרים לדורות, בשיעור של 50% מהשבחת תכנון הנובעת למשל כתוצאה מאישור תוכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בנייה. לעומת מועד החבות בהיטל, שהוא מועד אישור התכנית, מועד התשלום של ההיטל, נקבע למועד שבה יתרחש אחד משלושת האירועים הבאים:
א. קבלת היתר בנייה.
ב. מכר הנכס.
קבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין.
במובדל ממס שבח מקרקעין, היטל השבחה אינו מוטל על עצם עליית שווים של המקרקעין בשוק החופשי, אלא רק על ההשבחה שנגרמה בעקבות פעולה תכנונית, אשר מצמיחה חבות בהיטל השבחה, ״עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". לפיכך, כדי לחשב את ההשבחה שיצרה התוכנית, יש לבודד את עליית הערך שנגרמה למקרקעין בגין אישורה של התוכנית ואין לקחת בחשבון את עליית הערך הכללית של שוק הנדל”ן.

2. לפי סעיף 1 לתוספת השלישית, ״תוכנית״ תכלול אך ורק תוכנית מתאר מקומית או מפורטת, אך לא תוכנית ארצית או מחוזית כוללנית, שלא ניתן להוציא מכוחה היתרי בנייה, כגון ת.א 5000.

מהי השבחה

3. נפסק ביום 08.01.2024 בערעור מנהלי 18618-12-22 שמואל לויתן:
"שני תנאים מצטברים צריכים להתקיים על מנת שיוטל היטל השבחה: האחד, שווי המקרקעין עלה; השני, העלייה הינה עקב אחת מפעולות התכנון: אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג. לכן, לא ייגבה היטל השבחה בגין עליית שווי מקרקעין שנגרמה שלא עקב אחת מפעולות התכנון האמורות, כגון בשל עליית מחירים כללית בשוק החופשי, וזאת בשונה ממס שבח.”

מה בין אירוע מס לבין אירוע מימוש

4. כאמור, "חוק התכנון והבניה מבחין בין האירוע המצית את החיוב בהשבחה (להלן: אירוע המס) לבין האירוע שבו מנצל הנישום את המקרקעין שבהם חלה ההשבחה (להלן: מימוש הזכויות) שאז יש לשלם היטל השבחה. מימוש זכויות הינו אפוא אחד מבין שלושת האירועים הבאים: קבלת היתר בניה או היתר לשימוש במקרקעין; התחלת השימוש בהם בפועל; ומכירת זכויות הבעלות או החכירה לדורות בהם.” (רע"א 3002/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' רון (סעיף 16)).
מהו מועד אירוע המס כתוצאה מאישור תוכנית

5. "בהתבסס על סעיף 119(א) לחוק, "הסיקו מלומדים כי המועד הקובע לחישוב השבחה הנגרמת עקב אישור תוכנית הוא 15 יום לאחר פרסום ההודעה לפיה אושרה התוכנית ברשומות. כאשר אין חובה לפרסם ברשומות, אזי התאריך הקובע הוא היום שבו אושרה התוכנית."
(רע"א 3002/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' רון (סעיף 18).

6. יום אישור תכנית תמ"א 38 הינו 7.12.2004 ולכאורה זה יום אירוע המס לעניין תמ"א 38. ואולם, בסעיף 19 (ב) (10) לתוספת השלישית, קיימת הוראת פטור מפורשת להיטל השבחה בגין השבחה הנובעת מאישורה של תמ"א 38. כמו כן, בהתאם לגישה הרווחת, תמ"א 38 הינה מסוג התוכניות מעניקות זכויות כלליות "המרחפות" על פני בניינים הזקוקים לחיזוק ורק אישורה של תכנית מפורטת הקולטת לתוכה את אותן זכויות מרחפות, או לחילופין הוצאת היתר הבניה מייצרת את מועד אירוע המס (פרופ׳ נמדר ומיכה גדרון תמ״א 38, 511,2012).
7. לעניין אישור תוכנית מפורטת מכוח סעיף 23 לתמ"א 38, הרי שעד לפסק הדין בבית המשפט המחוזי בערעור מנהלי לויתן, היו קיימות שלוש גישות בפסיקה בקשר לאירוע מכר דירה שבעניינה חלות תכנית תמא והן תכנית מפורטת שאושרה מכוח תכנית תמא 38:
א. גישת ערר אהרון ברק, שניתן בוועדת הערר בירושלים, לפיו גם אם הוצאה תוכנית מפורטת, במועד מאוחר למועד בו אושרה תמ"א 38, וטרם הוצא היתר בניה לפרויקט תמא, אין להטיל, באופן אוטומטי, היטל השבחה במקרה של מכר, מאחר ומדובר על זכויות בניה מכוח תמ"א 38 (או מכוח תוכנית שנערכה מכוח סעיף 23 לתמ"א 38) שאז חלה תניית הפטור.
ב. גישת דעת הרוב בערר לויתן, שניתן בוועדת ערר בתל אביב, שקבעה כי במקרה שבו מדובר במכר של דירה, שלגבי הבניין בו היא מצויה טרם ניתן היתר בניה לפרויקט תמא, תניית הפטור לא חלה ובעת חישוב ההשבחה, בגין תוכנית מפורטת מכוח סעיף 23 לתמ"א 38, אין להתייחס, במצב הקודם, לעליית הערך שנגרמה עקב תמ"א 38.
ג. גישת דעת המיעוט בערר לויתן, לפיה בכל מקרה שבו מבוצע מכר של דירה לאחר אישור תוכנית מפורטת לפי סעיף 23 לתמ"א 38, יש לבדוק, בכלים שמאיים מקובלים, האם חלה השבחה עקב אותה תוכנית, או שההשבחה הינה עקב עליית מחירים כללית, או מחסור בדירות באזור הנתון, בייחס לביקוש, שאז לא תחול חובת תשלום היטל השבחה, מהטעם שאין השבחה בגין אותה תוכנית מפורטת.
נציין, כי עד כה לא ניתנה הכרעה במצב שבו בוצע מכר של דירה לאחר שנחתם בבניין הסכם עם יזם לביצוע תמ"א 38, שאז הוודאות לקבלת הייתר בנייה גבוהה, אולם המכר של הדירה בוצע לפני שהתקבל היתר בניה לפרויקט.
8. בפסק הדין בערעור מנהלי לויתן הוכרע כדלקמן:
א. "בשאלת החבות בהיטל השבחה בעת מכר בתחומי תמ"א 38: הוראת הפטור מעוגנת בסעיף 19(ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. לשונו של הסעיף מדברת על פטור בגין השבחה במקרקעין בשל קבלת היתר לבנייה או להרחבה של דירת מגורים לפי הוראות תמ"א 38 או תכנית מכוחה. כלומר, אין כל אחיזה לשונית לכך שהפטור חל על מכר. גם תכלית הוראות הפטור ברורה: לעודד ביצוע בפועל של בנייה לפי תכניות שעיקרן חיזוק מפני רעידות אדמה, כלומר שמירה על ביטחון הציבור, ולא מתן הטבה בעת מכר. המסקנה הינה כי סעיף 19(ב) לחוק התכנון והבניה איננו מעניק פטור באירוע מכר."
ב. "בעניין מהותן של הזכויות על-פי תוכנית רובע 3: לפי סעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה החיוב בהיטל השבחה נוצר בעת אישור "תכנית מפורטת", להבדיל מ"תכנית כוללנית". במועד אישורה של תכנית מפורטת, ניתן כבר לבחון ברמת וודאות מספקת האם בעל הזכויות מפיק הנאה ממשית הניתנת למדידה עקב אישור התכנית, בעוד שתכנית כוללנית אינה מתאפיינת בפירוט אשר יכול להביא לוודאות בהערכת עליית השווי…. תכנית רובע 3 יוצרת זכויות מוקנות המאפשרות קבלת היתר אם המבקש עומד בהוראות התכנית, וזאת להבדיל מתמ"א 38 שהזכויות מכוחה הן מותנות. בהקשר זה יש לציין, כי במישור העקרוני, השאלה האם מדובר בזכויות מוקנות נבחנת תוך בחינת הוראות התכנית ולא מתוך הערכה מהו אחוז מימוש התכנית או מתוך מימוש בפועל לאחר כניסתה לתוקף, אם כי למימוש הצפוי של התכנית עשויה להיות נפקות שמאית".
ג. והחשוב ביותר: " לא ניתן לשלול קטגורית התחשבות בפוטנציאל התכנוני הנובע מעליית שווי בשל תחולתה של תמ"א 38, בעת קביעת ה"מצב הקודם" של הדירות. ההתחשבות בעליית השווי בשל תחולת תמ"א 38 ב"מצב קודם" תלויה בבחינה שמאית שתיערך, באשר לגדר הציפיות הסביר של השוק."

כיצד מחושבת ההשבחה

9. "סעיף 4(7) סיפא קובע כי שומת ההשבחה תיקבע "בהתחשב בעליית ערך המקרקעין וכאילו נמכרו בשוק חפשי". את ההשבחה יש לחשב אפוא בהתאם למחיר שבו היו נמכרים המקרקעין בשוק החופשי, ממוכר מרצון לקונה מרצון, כפי שמחיר זה משתקף בתאריך הקובע, שהוא יום אירוע המס – יום תחילת התוכנית או יום אישור ההקלה או השימוש החורג.
10. על מנת לחשב את גובה ההשבחה יש להעריך את שווי המקרקעין פעמיים. פעם בהתאם לשווי הדירה, הכולל את ערך הזכויות שהוענקו בתוכנית המפורטת שאושרה (מצב חדש) ופעם בהתאם לשווי הדירה, בהתאם למצב הזכויות שהיו קיימות לפני שאושרה תוכנית זו (מצב קודם). את שווי המקרקעין שמתקבל "במצב הקודם" מנכים מהשווי שמתקבל "במצב החדש" וההיטל עומד על שיעור של 50% מההפרש” ( רע"א 3002/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' רון (סעיף 20)).
בגין אלו תוכניות מחייבים בהיטל השבחה

11. לכאורה לפי סעיף 1 לתוספת השלישית ״תוכנית״ תכלול אך ורק תוכנית מתאר מקומית או מפורטת, אך לא תוכנית ארצית או מחוזית כוללנית. 

12. ביום 1.11.2018 נקבע על ידי בית המשפט העליון (עע"מ 8600/15 ‏ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אתא , להלן: "עניין קריית אתא") כי תוכנית מתאר ארצית מפורטת, היא בגדר "תוכנית מפורטת", הנזכרת בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, ומשכך היא מהווה "תוכנית", המחייבת בתשלום היטל השבחה, מקום שאישורה מוביל לעליית שווים של המקרקעין.

13. בפסק הדין בעניין קריית אתא הבהיר בית המשפט העליון כי בחוק התכנון והבניה אין הגדרה למונח "תוכנית מפורטת" ואולם הפסיקה יצקה תוכן להגדרה זו עת הבהירה שתוכנית מפורטת הינה תוכנית שניתן מכוחה להוציא היתר בניה:
"יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה יצקה תוכן למושג "תוכנית מפורטת", ולפיו המדובר בתוכנית המאפשרת להוציא מכוחה היתרי בניה וכוללת, כתנאי למתן ההיתר, את הפרטים המנויים בסעיף 145(ז) לחוק, היינו: פירוט ייעודי הקרקע; חלוקה למגרשים או לחלקות וגבולותיהם, אם אלו לא נקבעו בתשריט חלוקת קרקע; קווי הבניין, מספר הקומות או גובה הבניינים; ושטחי הבניה המותרים. בית משפט זה חזר ושנה, כי שמה הרשמי של התוכנית אינו הגורם הקובע אם לפנינו "תוכנית מפורטת" כדרישת החוק, אלא מהותה של התוכנית, ובעיקר מידת הפירוט בה” (סעיף 33 לפסק הדין בעניין קרית אתא).

14. אם כן, לצורך חיוב בהיטל השבחה נדרשת מסוימות – נדרש שהתוכנית בגינה מבוקש היטל השבחה תהיה תוכנית מפורטת ולעניין זה היא איננה חייבת להיות רק תוכנית מתאר מקומית או מפורטת ויכולה להית גם תוכנית ארצית או מחוזית, אשר מכוחה ניתן להוציא הייתרי בנייה.

15. אם כן ניתן לחייב בהיטל השבחה גם בגין תכנית מתאר ארצית. כפי שפורט לעיל הגישה הרווחת קובעת כי מועד אירוע המס בתמ"א 38 הינו מועד אישור תכנית מפורטת הקולטת לתוכה את זכויות הבניה מכוח תמ"א 38 או הוצאת היתר הבניה ולא מועד אישור תכנית תמא 38.

מהו המועד הקובע לקבלת הפטור מהיטל השבחה

16. "לעניין זה יש לציין את הכלל כי, הבחינה האם הנישום פטור מההיטל תיעשה במועד ״אירוע המס״ ולא במועד אחר (פרופסור אהרון נמדר היטל השבחה (2011, 263).

 

17. "הכלל הבסיסי החל בנדון זה קובע כי הפטור מההיטל והתנאים לקבלתו ייבחנו לפי יום אירוע המס והם חייבים להתקיים ביום זה ללא כל קשר ליום מימוש הזכויות. הדברים אמורים רק לגבי הפטורים האמיתיים מההיטל אך לא כאשר החוק מעניק "דחיית מס" או מעביר את מועד מימוש הזכויות למועד אחר. במקרה האחרון אין המדובר בפטור מההיטל אלא רק בדחיית מועד תשלומו. לעומת זאת, בחינת הענקת הפטור מההיטל, תיעשה אך ורק במועד אירוע המס כדוגמא טובה לכך ניתן להשתמש בפטור ממס הניתן לשכונת שיקום לפי סעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית. פטור שכזה יינתן אם במועד ״אירוע המס״ [אישור התוכנית המשביחה] השכונה הוכרזה כשכונת שיקום, גם אם במועד תשלום המס, השכונה כבר פורחת ואיננה נחשבת לכזו .

18. כאמור לעיל, על פי הגישה הרווחת , אירוע המס בתמ"א 38 הינו מועד הוצאת היתר בניה או אישור תכנית מפורטת הקולטת לתוכה את אותם הזכויות המרחפות מכוח תכנית תמ"א 38 (פרופסור אהרון נמדר היטל השבחה (2011, 268).

 

פטור ייעודי מתשלום היטל השבחה – סעיף 19(ב)(10) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה

19. וזו לשון הסעיף: "לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה אלא שהיא אחת מאלה: השבחה במקרקעין בשל קבלת היתר לבנייה או להרחבה של דירת מגורים, שניתן מכוח תכנית כמפורט להלן.”

20. סעיף זה קובע כי אירוע מימוש מסוג הוצאת היתר בנייה מכוח תכנית תמ"א 38 [בין באופן ישיר ובין באופן עקיף אגב אישור תכנית מפורטת שקלטה את הזכויות המרחפות מכוח תמ"א 38] פטור מתשלום היטל השבחה.
21. מהאמור עולה כי על פי הגישה הרווחת, מכירת דירה לאחר אישור תכנית תמ"א 38 או תכנית מפורטת שקלטה את הזכויות המרחפות מכוח התמ"א, ולאחר שנחתם הסכם תמ"א 38 עם יזם ולאחר שהחלו הליכי תכנון ולאחר שהתקבלה החלטת וועדה המאשרת את בקשת היתר הבניה – אך בטרם ניתן היתר בניה, איננה פטורה מתשלום היטל השבחה.

22. יש לשים לב כי גם אם קיימת חבות בתשלום היטל השבחה, אין זה מחייב שתשלום אכן ישולם. הפסיקה מכירה במצב שתוכנית שאושרה אינה גורמת להשבחה, לרבות עקב כך שהשוק עלה, שלא עקב השפעה ישירה של תמ"א 38.

כיצד מחשבים את גובה החיוב בהיטל השבחה כאשר ההשבחה נובעת הן מתכנית תמ"א 38 והן מכוח תכנית מפורטת

23. השאלה עולה כאשר ניתן היתר בניה מכוח תכנית מפורטת שקלטה לתוכה זכויות מרחפות מכוח תכנית תמ"א 38 והוסיפה עליהן זכויות בנייה נוספות.

24. אירוע המס הוא יום מתן היתר הבניה או אישור התוכנית המפורטת, יום המימוש והחיוב במס הוא יום מתן היתר הבניה.
25. נוצרת השבחה ולאורה חיוב בהיטל השבחה חלקו פטור לאור סעיף 19(ב)(10) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה וחלקו הנובע מיתרת הזכויות איננו פטור.

26. נשאלה שאלה כיצד יש לחשב את החלק הפטור. עניין זה הוכרע לאחרונה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב עמ"נ (תל אביב-יפו) 47521-12-22 קבוצת הירדן – חביבה 14 על הנהר בע"מ נ' הועדה מקומית לתכנון ולבניה הרצליה.

27. בפסק דין זה נקבע כי יש לפעול בשלושה שלבים:
27.1. בשלב הראשון נבדקת ההשבחה הכוללת במועד המימוש – הוצאת היתר בניה. לדוגמא, בעניין קבוצת הירדן נקבע כי היקף ההשבחה הינו 3,530,000 ₪.
27.2. בשלב השני – נקבע מהן הזכויות שמומשו מכוח תמ"א ומהן הזכויות הנוספות מכוח התכנית המפורטת. לדוגמא בעניין קבוצת הירדן נקבע כי היקף הזכויות מכוח תמא הינו 1,383 מ"ר והיקף הזכויות מכוח התכנית המפורטת הינו 391 מ"ר. סך הכל 1,774 מ"ר.
המשמעות היא שההשבחה למ"ר הינה 1,774 מ"ר / 3,530,000 ₪ = 1989.85 ₪ למ"ר.
27.3. בשלב השלישי – בוחנים את היקף השטח הכולל שמומש במסגרת היתר הבנייה ומבצעים חלוקה יחסית בין השטחים שמומשו מכוח תמ"א 38 לבין מלוא היקף השטח שמומש.
ההשבחה הפטורה מכוח תמא 38 הינה 1989.85 ₪ X 1,383 מ"ר =2,751,968 ₪.
ההשבחה שאיננה פטורה מכוח תכנית מפורטת הינה 1989.85 ₪ X 391 מ"ר = 778,032 ₪.

כיצד מחשבים את גובה ההשבחה הנובעת מתכנית תמ"א 38 באירועי מימוש שאינם פטורים

28. כפי שפורט לעיל, אירוע המס שהוא גם אירוע המימוש שהוא גם התנאי לקבלת פטור בתכנית תמ"א 38 הוא קבלת היתר בניה [פורט שאירוע מס נוסף הוא אישור תכנית מפורטת הקולטת את הזכויות הצפות מכוח תמ"א 38].

29. כאמור לעיל, על מנת לחשב את גובה ההשבחה יש להעריך את שווי המקרקעין פעמיים. פעם בהתאם לזכויות שהוענקו בתוכנית (מצב חדש) ופעם בהתאם לזכויות שהיו קיימות אלמלא אושרה תוכנית זו (מצב קודם). את שווי המקרקעין שמתקבל "במצב הקודם" מנכים מהשווי שמתקבל "במצב החדש" וההיטל עומד על שיעור של 50% מההפרש.

30. לעיתים בעל דירה נאלץ למכור דירה שמחירה מושפע מתוכנית תמ"א 38 או תכנית מפורטת שקלטה את הזכויות המרחפות מכוח תמ"א 38 או גם וגם, אך זאת בטרם ניתן היתר בניה. במצב זה יחול חיוב מלא בהיטל השבחה ללא כל פטור. השאלה היא כיצד מחושבת ההשבחה ובדגש כיצד מחושב שווי המקרקעין במצב הקודם האם ככזה שמגלם את זכויות תמ"א 38 או ככזה שאיננו מגלם אותם.
בעניין זה היו עד 08.01.2024 החלטות סותרות של שתי ועדות ערר, האחת בתל אביב והשנייה הירושלים.
ועדת הערר בתל אביב סבורה שלצורך חישוב שווי המקרקעין במצב הקודם אין להתייחס לזכויות מכוח תמ"א 38 ואילו ועדת הערר בירושלים סבורה שלצורך חישוב שווי המקרקעין במצב הקודם שיש להתייחס לזכויות מכוח תמ"א 38.
וכך נקבע בהחלטת ועדת הערר בתיק ערר (ת"א) 8290-11-18 לויתן אדיב שמואל (אדווין סמואל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב – יפו מיום 18.8.2022:
"השאלה המרכזית שמתחדדת במסגרת העררים – אשר משמעותה הכלכלית היא המשמעותית ביותר – היא האם יש לקחת בחשבון במצב הקודם את תמ"א 38 ואת המדיניות שנקבעה על פיה? או שמא יש לנטרל סוגיה זו. נציין כי בין השמאים המכריעים שלקחו בחשבון את תמ"א 38 במצב הקודם קיימת מחלוקת כיצד יש לקחתה בחשבון, והאם יש בה כדי לאיין לחלוטין את ההשבחה או להקטינה באופן משמעותי מאוד בלבד. בשאלה זו, כפי שיפורט להלן, דעת הרוב היא כי אין לקחת בחשבון את תמ"א 38 ואת המדיניות מכוחה במסגרת מצב קודם."
וכך נקבע בהחלטת ועדת הערר בתיק ערר (י-ם) 403/17 ‏אהרון ברק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים מיום 5.9.2022:
‏ "לפיכך, לאור קביעת בית המשפט העליון בעניין לוסטרניק, לפיה הציפייה הכללית לפיתוח מקרקעין היא חלק אינטגרלי מהפוטנציאל הכלכלי שלה, גם בענייננו בשומת היטל השבחה אין לנטרל משווי הנכס במצב הקודם גם תרומה לשוויו הנובעת מפוטנציאל לפיתוחו שמקורו בתמ"א 38."

31. לאחרונה נפסק בבית המשפט המחוזי פסק דין בערר בעניין לויתן, שם הוכרעה הסוגיה (בכפוף לאפשרות שיוגש ערעור לבית המשפט העליון) ונקבעו העקרונות הבאים:
א. הציפייה הכללית לפיתוח מקרקעין היא חלק אינטגרלי מהפוטנציאל הכלכלי שלה. כאשר קיים קשר סיבתי ישיר בין התכנית המשביחה (למשל- תמ"א 38) לבין עליית הערך, אין להביאה בחשבון בקביעת "מצב קודם", וכאשר קיימת ציפייה שאין מתקיים בה קשר מסוג זה, רשאי השמאי להביאה בחשבון (עניין לוסטרניק);
ב. ההיגיון וההגינות צועדים יד ביד ומחייבים כי המתחם שבמסגרתו תיבחן ההשבחה יהא ריאלי, כאשר לא תהא הסתמכות ככל משפטה וחוקתה על תכנית שעודנה במישור כולל, ארצי, שלא פורט, ועל ציפיות לפיה, אך אותם הגינות והגיון מורים כי בתחום שיש בו גווני אפור תהא ההתייחסות השמאית מורכבת ומשקפת את אותו "אפור". תכנית מתאר ארצית יכולה להיות בין אלה, ועמה אף ציפיות מסוימות העלולות להיגזר מנסיבותיו של הנכס, מיקומו וכיוצא בזה. לאלו יש מקום לייחס משקל ומשמעות, אך לא להפכם לאין בלתם (עניין רבין);
ג. הוכרה האפשרות לחייב בהיטל השבחה בשל תכנית מתאר ארצית שהסירה מחסום נורמטיבי, חרף המדרג הנורמטיבי שבינה לבין תכנית מקומית מפורטת (עניין מועש);
ד. זכויות הבניה שמעניקה תכנית רובע 3 לבניין בו מצויות הדירות הינן תוספת קומה טיפוסית מלאה וקומת גג חלקית בהיקף של כ – 369 מ"ר, השייכות לכלל בעלי הזכויות בבניין. כאמור, זכויות אלה פחותות מאלה הקבועות בתמ"א 38, שבכוחה לאפשר זכויות לבנות 2.5 קומות טיפוסיות מעל הבנוי על המקרקעין.
ה. חרף היות תמ"א 38 תכנית מתאר ארצית שאינה קובעת זכויות מוקנות, הרי שבהתאם לאמור בעניין רבין, יכול ותובא בחשבון בעת קביעת "מצב קודם", אם כי כלשונו, לא "ככל משפטה וחוקתה" וההתייחסות השמאית אליה תהא "בגווני אפור". גישה זו משרתת גם עקרונות של צדק והגינות.
ו. מובן כי כפי שנקבע בעניין לוסטרניק, יש לבחון אם קיים קשר סיבתי ישיר בין התכנית המשביחה לבין עליית הערך, או אז אין להביאה בחשבון בקביעת "מצב קודם". כאשר קיימת ציפייה שאין מתקיים בה קשר מסוג זה, רשאי השמאי להביאה בחשבון.
ז. תמ"א 38 איננה חלק מ"הליכי התכנון הכרוכים" בתכנית רובע 3, כלשון בית המשפט העליון בעניין לוסטרניק, ולכן אין להתעלם ממנה בקביעת "מצב קודם".
לסיכום, פסק הדין בעניין לויתן בבית המשפט המחוזי קבע בינואר 2024 הלכה מנחה, אשר יש בה כדי להפחית באופן משמעותי, שומות היטל השבחה המוצאות כתוצאה ממכירת דירה בבניין בו חלה תכנית תמא 38, תכנית מפורטת מכוח תמא 38 והדירה נמכרה בטרם ניתן היתר בניה מכוח התמא.
זאת מאחר ונקבע שיש לקח בחשבון בבחינת שווי הנכס במצב הקודם את השפת תכנית תמא 38 על הנכס. קביעה זו עשויה למסקנה כי גובה היטל ההשבחה נמוך משמעותית מהחישוב שביצעה הוועדה המקומית.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024

]]>
https://ehudporat.co.il/%d7%97%d7%99%d7%95%d7%91-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%98%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%9d-%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%a8/feed/ 0