עדות מוקדמת [תקנה 73 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018] הינה כלי דיוני שבעל דין יכול להפעיל על מנת להקדים את מועד מתן עדות של בעל דין או עד מטעמו. כלי דיוני זה משרת את מטרתו של ההליך המשפטי לאסוף את מלוא המידע הדרוש לצורך קביעת ממצאים עובדתיים שעל בסיסם יינתן פסק דין.

בכלי זה נעשה שימוש כאשר קיים חשש ממשי שהמתנה לדיון הוכחות, בהתאם ליומן בית המשפט, תסכל את האפשרות להעיד את בעל הדין או עד מטעמו מטעמים של חשש לפגיעה בכשרות המשפטית, או חשש להתדרדרות במצב בריאותי, או צפי לקיומו של צורך לצאת את הארץ. במקרה מסוים נקבע כי די בכך שגילו של העד הינו 91 בשביל להצדיק ולבסס החלטה להעיד את העד בעדות מוקדמת [ע"א 122-53 אוגניה פולק נ' מיכאל פולק בשמו ובשם עזבון סבילי פולק; ת"א (שלום נת') 22960-09-21 עמותת זכרון לאברהם ויעקב נ' עמותת אורחות יצחק; ת"א (שלום נת') 53823-11-14 יוסף מרמורשטיין נ' יחזקאל (ארטור) קרפלס].

דרך כלל, קבלת בקשה למתן עדות מוקדמת מובילה למתן החלטה לפיה בעל הדין או העד שהקדמת עדותו התבקשה, נדרש בהגשת תצהיר עדות ראשית במועד מוקדם מהרגיל, לעיתים באופן מידי ולעיתים לאחר השלמת הליכי גילוי מסמכים, כאשר הצדדים מתבקשים לתאם מועד מוסכם לחקירת המצהיר על תצהירו. לאחר החקירה, נמשך ההליך כסדרו.

מבחינה דיונית בקשה למתן עדות מוקדמת נהנית ממעמד מיוחס.

ראשית, צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 קובע בסעיף 1(5) כי הגם שאין רשות ערעור על החלטות בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, שאלות המוצגות לעדים, התנגדויות שונות, הרי שקיימת אפשרות לערער על החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת.