מאמרים

תמונה של קוביות עם ציורי משפט, דוכן עדים ומאזניים

מסלול גבייה משפטית של חוב מנהלי

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

נישום חויב בחוב מנהלי. הנישום בחר שלא לערער על גובה החוב והחוב הפך חלוט. הרשות המנהלית, בחרה מסיבותיה שלה, לגבות את החוב במסלול גבייה משפטי ולא מנהלי. האם הנישום רשאי לטעון לעניין גובה החוב או שזה הפך חלוט. זו השאלה בבסיס זרקור זה.

מאמר מס׳ 42
ינואר 2024

רשות מנהלית רשאית לנקוט באחד משני מסלולים לצורך גביית חובות מסוימים [כגון, אך לא רק חובות מים וארנונה].
מסלול הגבייה הראשון הינו מנהלי מכוח סעיפים 310-313, 320, 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]; או מכוח פקודת המיסים גבייה.
מסלול הגבייה השני הינו אזרחי, [סדר דין רגיל או סדר דין מהיר] מסלול המכונה "מסלול גבייה משפטית" [למשל סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש]]. בחירה במסלול זה הינה חריגה שעה שיש להקדים ולהגיש תביעה לבית המשפט ורק לאחר קבלת פסק דין, ניתן לפנות לגביית החוב דרך לשכת ההוצאה לפועל. על כן ניתן להניח שרק במקרים חריגים תבחר הרשות לנקוט בהליך הגבייה המשפטית. שיקולים לבחירה בדרך זו הינם – הצטיידות באמצעי גבייה נוספים שאינם קיימים במסגרת ארסנל אמצעי הגבייה המנהליים, רצון להתחסן מפני תביעה נזיקית או תביעת פיצויים כתוצאה מניהול הליכי גבייה מנהליים, רצון לנקוט בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל ו/או חוק חדלות פירעון.
רשות מנהלית רשאית להחליף בין הליכי הגבייה, לזנוח מסלול אחד ולנקוט בשני ולהיפך ובתנאי שיש עמידה בחובת תום הלב [עע"מ 3068-17 עיריית תל אביב-יפו נ' דוד מיכקשווילי] זאת בין היתר לאור הקבוע בסעיף 19 לחוק הפרשנות הקובע כי מתן סמכות מכוח חוק אחד איננו מפקיע סמכות מכוח חוק אחר.
בפסק הדין ע"א 461/69 יעקב ביטון נ' הממונה על מס בולים נקבעה ההלכה המחייבת עד היום לעניין היעדר סמכות בית המשפט להתערב בגובה החוב המנהלי במסגרת הליכי גבייה משפטית. אותו מקרה עסק בחיוב מנהלי מכוח פקודת מס הבולים.
סעיף 90(ג) לפקודת מס הבולים העניק לנישום סמכות ערעור לבית המשפט בתוך 30 יום על עצם החיוב, גובה החוב וכל רכיב אחר הקשור בחוב. [מדובר בביקורת שיפוטית מלאה על המעשה המנהלי].
סעיף 90(א) לפקודת מס הבולים קבע כי ניתן לגבות את החוב המנהלי במסלול אזרחי [גבייה משפטית] סעיף 90(ב) לפקודת מס הבולים קבע כי ניתן לגבות את החוב גם כחוב מנהלי [באמצעות פקודת המסים (גביה)].
בפסק דין ביטון נקבעה הלכה שלבית המשפט כערכאת ערעור על חיוב מנהלי ישנה סמכות להתערב בגובה החוב, אך הוא נעדר סמכות להתערב בגובה החוב במסגרת הליכי הגבייה המנהלי או המשפטי.
יוסבר. כאשר נישום מוותר על זכות הערעור על החיוב המנהלי, הופך החיוב לחלוט. החוב חלוט הן כאשר פונה הרשות המנהלית לגבייה במסלול המנהלי, אך גם כאשר הרשות פונה לגבייה במסלול המשפטי. קרי, כאשר הרשות מחליטה, מסיבותיה, לגבות את החוב במסלול גבייה משפטית – קרי בהגשת תביעה אזרחית, גובה החוב איננו נתון לדיון או להכרעה ולמעשה לבית המשפט אין כלל סמכות להפחיתו.

הדיון אם כן מתמצה בטענות דיוניות גרידא כגון היעדר החזקה בנכס, התיישנות, היעדר יריבות, שיהוי בגבייה, הסתמכות, הבטחה שלטונית, אכיפה סלקטיבית וכו’.


ובמילותיו של כבוד הנשיא זוסמן אשר כתב את פסק הדין העיקרי:
"העקרון שבית־המשפט אינו מוסמך, באין הוראת־חוק המסמיכה אותו לכך, לגרוע משיעור החוב שבעל חוב בא לאכוף על החייב נראה גם בעיני. עוד מסכים אני לדעה, שאם בית־המשפט אינו יכול להקטין את הקנס כשהוא נתבע בתור חוב אזרחי לפי סעיף 90(א), נבצר ממנו להתערב בגביה מינהלית לפי סעיף 90(ב)…… משנדון ענין בערכאה שיפוטית, קם מעשה־בית־דין, ואין ולא כלום אחר החלטתה. גדולה מזו: גם מקום שנמנע אדם מלערער על דרישת המינהל, והזמן להגשת ערעור עבר, אין ולא כלום אחר מעשה המינהל; מעשה המינהל כמוהו כמעשה־בית־דין. זו היא מסקנה הגיונית הנובעת מהענקת זכות ערעור, בה יכול אדם להשתמש תוך מועד קצוב; עבר המועד ולא עירער, או עירער וערעורו נדחה, החבות שרירה וקיימת והיא סופית. היוצא מכאן, שאם מוסמך בית־המשפט בשבתו לערעור על־פי סעיף 90 (ג) הנ״ל להפחית את הקנס, והוא לא עשה כן, בדיון בתובענת המדינה לגביית הקנס בהתאם לסעיף 90 (א), לא יוכל עוד הנתבע להשמיע טענה כלפי שיעור הקנס."
אם כן, ויתור על זכות ערעור מנהלי מייצר מעשה בית דין כלפי הנישום בקשר לשיעור החוב. החוב הופך חלוט והרשות המנהלית איננה נדרשת להוכיח אותו גם כאשר נבחר מסלול גבייה משפטית.


עניין זה לעיתים מקבל משמעות נוספת כאשר הנישום הינה חברה וחוב חלוט בעניינה עלול להוות חוב חלוט גם כלפי צד קרוב כגון בעלי השליטה בחברה.
בפסק הדין ע"א 7401/00 יחזקלי נ' גלוסקא נקבע כי פסק דין כנגד חברה מהווה מעשה בית דין גם כנגד בעלי השליטה בה בהתקיים שלושת התנאים המצטברים הבאים:
– מדובר בחברת מעטים – חברה פרטית עם מיעוט בעלי מניות.
– בעל השליטה לקח חלק פעיל בניהול הליך המשפטי כנגד החברה או נמנע מלהצטרך אליו.
– האינטרסים של החברה אינם שונים מהותית מהאינטרסים של בעלי השליטה.

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2024