מסלול גבייה משפטית של חוב מנהלי

רשות מנהלית רשאית לנקוט באחד משני מסלולים לצורך גביית חובות מסוימים [כגון, אך לא רק חובות מים וארנונה].
מסלול הגבייה הראשון הינו מנהלי מכוח סעיפים 310-313, 320, 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]; או מכוח פקודת המיסים גבייה.
מסלול הגבייה השני הינו אזרחי, [סדר דין רגיל או סדר דין מהיר] מסלול המכונה "מסלול גבייה משפטית" [למשל סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש]]. בחירה במסלול זה הינה חריגה שעה שיש להקדים ולהגיש תביעה לבית המשפט ורק לאחר קבלת פסק דין, ניתן לפנות לגביית החוב דרך לשכת ההוצאה לפועל. על כן ניתן להניח שרק במקרים חריגים תבחר הרשות לנקוט בהליך הגבייה המשפטית. שיקולים לבחירה בדרך זו הינם – הצטיידות באמצעי גבייה נוספים שאינם קיימים במסגרת ארסנל אמצעי הגבייה המנהליים, רצון להתחסן מפני תביעה נזיקית או תביעת פיצויים כתוצאה מניהול הליכי גבייה מנהליים, רצון לנקוט בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל ו/או חוק חדלות פירעון.
רשות מנהלית רשאית להחליף בין הליכי הגבייה, לזנוח מסלול אחד ולנקוט בשני ולהיפך ובתנאי שיש עמידה בחובת תום הלב [עע"מ 3068-17 עיריית תל אביב-יפו נ' דוד מיכקשווילי] זאת בין היתר לאור הקבוע בסעיף 19 לחוק הפרשנות הקובע כי מתן סמכות מכוח חוק אחד איננו מפקיע סמכות מכוח חוק אחר.
בפסק הדין ע"א 461/69 יעקב ביטון נ' הממונה על מס בולים נקבעה ההלכה המחייבת עד היום לעניין היעדר סמכות בית המשפט להתערב בגובה החוב המנהלי במסגרת הליכי גבייה משפטית. אותו מקרה עסק בחיוב מנהלי מכוח פקודת מס הבולים.
סעיף 90(ג) לפקודת מס הבולים העניק לנישום סמכות ערעור לבית המשפט בתוך 30 יום על עצם החיוב, גובה החוב וכל רכיב אחר הקשור בחוב. [מדובר בביקורת שיפוטית מלאה על המעשה המנהלי].
סעיף 90(א) לפקודת מס הבולים קבע כי ניתן לגבות את החוב המנהלי במסלול אזרחי [גבייה משפטית] סעיף 90(ב) לפקודת מס הבולים קבע כי ניתן לגבות את החוב גם כחוב מנהלי [באמצעות פקודת המסים (גביה)].
בפסק דין ביטון נקבעה הלכה שלבית המשפט כערכאת ערעור על חיוב מנהלי ישנה סמכות להתערב בגובה החוב, אך הוא נעדר סמכות להתערב בגובה החוב במסגרת הליכי הגבייה המנהלי או המשפטי.
יוסבר. כאשר נישום מוותר על זכות הערעור על החיוב המנהלי, הופך החיוב לחלוט. החוב חלוט הן כאשר פונה הרשות המנהלית לגבייה במסלול המנהלי, אך גם כאשר הרשות פונה לגבייה במסלול המשפטי. קרי, כאשר הרשות מחליטה, מסיבותיה, לגבות את החוב במסלול גבייה משפטית – קרי בהגשת תביעה אזרחית, גובה החוב איננו נתון לדיון או להכרעה ולמעשה לבית המשפט אין כלל סמכות להפחיתו.