לאחר עיון בפסק הדין, התחוור כי בית משפט השלום לא הניח בסיס משפטי ונורמטיבי מספק המאפשר לבחון את השיקולים שעמדו בבסיס ההכרעה למתן פיצוי בגין נזק לא ממוני.
בחינה כזו, אילו היתה נערכת, היתה מעלה כי עילות התביעה שפורטו בכתב התביעה כלל אינן מאפשרות קבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

"נזק" מוגדר בסעיף ההגדרות לפקודת הנזיקין כך: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה."
"נזק ממון" מוגדר בסעיף ההגדרות לפקודת הנזיקין כך: "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים ."
נזק ממון יכול להיות נזק רכושי או נזק לא רכושי. בדרך כלל מתייחסים לנזק שאיננו ממוני כנזק שאיננו רכושי, אך הדבר לא מחוייב המציאות.
נזק שאיננו נזק ממון איננו מוגדר בחקיקה. פיצוי בגין ראש נזק זה הוגדר בפסיקה באופן שיורי כפיצוי שאיננו מוכוון מטרה [פיצוי מוכוון מטרה הינו פיצוי שנועד להבטיח לניזוק פיצוי ייעודי להשבת המצב לקדמותו, בהינתן צורך ואמצעי לקיים את הצורך] אלא כפיצוי שנועד לאפשר לניזוק מספר מסלולים להיפרע מהמזיק וזאת בטענה כגון כאב וסבל, יגון וצער, תסכול, אכזבה, גריעה מן האפשרות לממש את העצמיות (פגיעה באוטונומיה), הפסד הנאה מהחיים, עוגמת נפש וכו' [ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ].

פרשת תביעה אזרחית כוללת שלושה רכיבים בסיסיים: עילת תביעה, נזק וסעד.
השאלה היא, מהן העילות הנזיקיות מכוחן ניתן לקבל פיצוי בגין נזק בלתי ממוני.
האם פיצוי בגין נזק בלתי ממוני אפשרי מכוח כל עילה נזיקית או שקיימות עילות נזיקיות ספציפיות שרק הן מקימות זכאות לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

בעולם דיני החוזים לדוגמא, הנושא הוגדר בחקיקה. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל החוזה), תשל"א-1970 קובע כך:
"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין."
קרי, המחוקק רואה בעוולת הפרת חוזה כמקימה זכאות לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, כגון עוגמת נפש.

עקרון דומה מוסדר גם בחוק האחריות למוצרים פגומים המגדיר נזק גוף כנזק נפשי, וכן בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חוק תובענות ייצוגיות וכו'.

מנגד, פקודת הנזיקין קובעת לעניין עוולות מסוימות כי הן אינן מזכות כלל בפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, כגון עוולת הסגת גבול במקרקעין [סעיף 29 לפקודת הנזיקין], עוולת הסגת גבול במיטלטלין [סעיף 31 לפקודת הנזיקין] עוולת מטרד לציבור [סעיף 43 לפקודת הנזיקין] עוולת תרמית [סעיף 56 לפקודת הנזיקין], עוולת שקר מפגיע [סעיף 58 לפקודת הנזיקין], עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין [סעיף 62 לפקודת הנזיקין]. בעוולות אלה כולן, נקבע שלא ניתן כלל להיפרע בפיצויים בעד עוולה זו, אלא אם הניזוק סבל ממנה נזק ממון.
קרי, מצב בו הנזק היחיד כתוצאה מהתקיימות העוולה איננו ממוני, לא קמה לתובע, בעוולות הנ"ל זכאות לפיצוי.

נשאלת השאלה, מה ביחס לעוולות נוספות, כגון תקיפה [סעיף 23 לפקודת הנזיקין] או כליאת שווא [סעיף 26 לפקודת הנזיקין] או עוולת מטרד ליחיד [סעיף 42 לפקודת הנזיקין] או עוולת עיכוב נכס שלא כדין [סעיף 49 לפקודת הנזיקין] או עוולת הנגישה [סעיף 60 לפקודת הנזיקין] או עוולת הפרת חובה חקוקה [סעיף 63 לפקודת הנזיקין] או סעיף גרם נזק באשם [סעיף 64 לפקודת הנזיקין].