מאמרים

הונאת פונזי

זרקור בעניין חבות במס וזכאות לקיזוז הפסדים אצל קורבן הונאת 'פונזי'

לוגו המשרד של אהוד פורת בצבע כחול

למשרדנו הגיע לקוח שנקלע, לאחר מסכת של תרמית והשפעה בלתי הוגנת, להשקעה של מיליונים רבים של שקלים אצל אדם שהציג עצמו כמומחה בינלאומי להשקעות [להלן: "המומחה"]. ההשקעה בוצעה על ידי העברות כספים על פני מספר חודשים מהלקוח למומחה אשר הציג מצידו את התפלגות ההון שקיבל למספר אפיקי השקעה שונים, אשר כל אחד מהם הניב, כך הציג המומחה, תשואה חוזית ומוסכמת שונה. בתחילת הדרך התשואות או הרווחים היו 'על הנייר' וקיבלו ביטוי בדוחות תקופתיים פיקטיביים, רק לאחר מספר חודשים החל הלקוח לקבל תקבולים בגין השקעתו, תקבולים המהווים ברגיל הכנסה המחייבת בדיווח.

מאמר מס׳ 18
יולי 2023

1. הונאת 'פונזי' הינה הונאת ממון שבה מובטחת למשקיעים תמימים תשואה גבוהה מהמקובל בשוק, כאשר "הרווחים" המוצגים אינם אמיתיים, אלא מקורם בהון של המשקיע עצמו, או מהונם של קורבנות אחרים . במקרה דנן, הרווחים לא היו אמיתיים, אפיקי ההשקעה לא היו אמיתיים ולמעשה לא היו קיימים כלל במציאות, והמומחה כך התחוור, איננו מומחה, אלא נוכל.
2. שנת המס בה החל הלקוח לקבל תשלומים בגין השקעתו, היא גם שנת המס בה למד הלקוח כי נפל בפח לפעולת תרמית והונאה והגיש תביעה [באמצעות משרדנו] לביטול הסכם ההשקעה והשבה. התביעה, נציין, התקבלה במלואה, בפסק דין שהתקבל לאחר כשנתיים מיום הגשתה, תוך שבית המשפט דן וקובע מהו הסך הכספי ששולם למומחה, מה הסך הכספי שהמומחה השיב, ומהו גובה ההפסד הכספי שנגרם ללקוח.
3. בסמוך ולאחר קבלת התביעה, הגיש המומחה בעצמו וביוזמתו בקשה להיכנס להליכי חדלות פירעון, מתוך תקווה וציפייה כי חובותיו, "ייעלמו" כאילו לא היו והוא יזכה להפטר המיוחל. הליכי חדלות פירעון של יחידים או חברות הינם הליכים לגיטימיים וחוקיים, המאפשרים ליחידים או חברות שנקלעו לקשיים כלכליים, בתום לב, לקבל, לאחר מיצוי יכולתם הכלכלית ועמידה בתוכנית שיקום, הפטר מחובותיהם שנוצרו בתום לב עקב התנהלות עסקית לא מוצלחת. כל זאת, לאחר עמידה בהוראות הדין ותשלום חלק מחובותיהם. לעיתים רחוקות, הליכים לגיטימיים אלה מנוצלים על ידי גורמים שאינם נורמטיביים, שיצרו חובות תוך הונאת הזולת ובחוסר תום לב.
4. בשלב זה ניתן להבין, כי מלוא הכספים אותם השקיע הלקוח אצל המומחה, כספים שבית המשפט המחוזי הכיר בהם ככספים שנגזלו ושיש להשיבם, אבדו, וניתן לסווגם מבחינה חשבונאית כחובות אבודים או כהפסד עסקי.
5. כאמור, שנת המס בה החל הלקוח לקבל "הכנסה" מהשקעתו, היא גם שנת המס בה למד הלקוח כי נקלע לתרמית. קרי, באותה שנת מס בה, לכאורה, היה על הלקוח לדווח על הכנסה מעסק, הוא גם למד כי ההכנסה איננה הכנסה והעסק איננו עסק.
6. נציין, לצורך הדיון, כי עמדת הלקוח הינה שמדובר בהכנסה שיש לסווגה כהכנסה מיגיעה אישית [פירותית] מעסק, המתחייבת בשיעורי מס שולי נמוכים [סעיף 121(ב) לפקודה] וניתן לקזז כנגדה הפסדים.
7. באותה שנת מס, הניבה פעילות אחרת של הלקוח הכנסה, הכנסה שאיננה קשורה בפעילות המומחה או בכספים ש"הושקעו" באמצעותו. או אז ביקש הלקוח, באופן טבעי, לקזז את ההפסדים העסקיים שהתגבשו אצלו, אגב ההונאה, כנגד אותה הכנסה אחרת.
8. כאן, ואילו היה הלקוח מנהל פנקסי חשבונות כדין [סעיף 216(5) לפקודה], מדווח כדין במועד תחילת הפעילות על עיסוק חדש [סעיף 215 לפקודה] ומדווח על ההכנסה בתום שנת המס [סעיפים 131-132 לפקודת מס הכנסה], אזי סביר שהיה יכול, בכפוף להוראות החוק המתאימות, לקזז את הפסדיו הנובעים מפעילות ההונאה, כנגד ההכנסה האחרת. ואולם, כאמור, הדברים לא נעשו ומטרת זרקור זה לבחון את המשמעות לכך.
9. ככלל, היעדר דיווח על הכנסה יכולה להיחשב עבירה פלילית, שעונש בצידה וחומרתה נקבעת בהתאם לנסיבותיה. בענייננו, לא נמסר דיווח על התחלת הפעילות העסקית ולא נוהלו פנקסי חשבונות.
10. בעניין זה ומהטעם שבאותה שנת המס בה החלה הפעילות, גם התברר כי מדובר בתרמית והונאה ואף הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי, הרי שלשיטתנו החשיפה הפלילית מינורית. בכל מקרה זרקור זה איננו עוסק בהיבטים הפליליים של אי דיווח על הכנסה חייבת במס שמתגלה כהונאה.
11. מעבר לסנקציות הפליליות שנועדו לטפל בעברייני מס, בעלי כוונה פלילית (מה שלא מתקיים בענייננו), בארסנל הסנקציות של פקיד השומה, קיימות גם סנקציות אזרחיות, שמאפשרות לפקיד השומה לסרב לדרישת קיזוז הפסדים או לניכוי הוצאות של נישום, באותה שנת מס בה לא נוהלו פנקסים – כך לדוגמא סעיף 33 (ג) לפקודת מס הכנסה הקובע כלהלן:

  • (ג) נישום החייב בניהול פנקסי חשבונות בשנת מס פלונית ולא ניהלם או שניהלם אך לא ביסס את הדו"ח שלו עליהם, לא יותרו לו באותה שנה ניכויים וקיזוזים בשל פחת, ריבית, חובות אבודים והפסדים, ולא יוכר לו הפסד לאותה שנה.

12. במקרה דנן עולות שלוש שאלות.
הראשונה, האם "הכנסה" שמקורה בהונאת 'פונזי' יכולה להיחשב כהכנסה חייבת כמשמעותה בפקודת מס הכנסה (תוך דגש על העובדה שבבסיס כל הכנסה חייב להיות "מקור" המוגדר בסעיף 2 לפקודה) או- שיש לראות בתקבולים כהחזרי קרן בלבד, ולא כהכנסה מדיבדנד או מריבית, שהרי מה שהוצג ללקוח כתשלום דיבידנד או ריבית התגלה כתרמית מוחלטת, שאין מאחוריו שום "מקור" כגון מניות או פיקדון כספי.
השנייה, האם חובות הדיווח על ההכנסה וניהול פנקסי חשבונות חלות גם בקשר ל"הכנסה" שמקורה בהונאת 'פונזי'.
השלישית, האם ההונאה מובילה לסיווג ההפסדים כהפסדים הוניים ולא פירותיים [שהרי כל "העץ" אבד ולא רק פירותיו].

13. ראשית לציין, בייחוד בתיקי מס, כי כל סוגייה נבחנת לגופה. במסגרת זרקור זה אנו מביעים את עמדתנו ודעתנו שאיננה מחייבת, כמובן, אלא מהווה בסיס לטיעון מושכל מול רשויות המס.
14. נתחיל מהשאלה השלישית. ישנם מספר תבחינים שנועדו לזהות ולאבחן פעילות כפעילות עסקית המניבה הכנסה פירותית וזאת במובדל מפעילות הונית המניבה הכנסה הונית. סוגייה זו עומדת בלב דיני המס ומהווה נקודת פתיחה בסיסית ויסודית לכל דיון שומה בקשר להכנסות נישום. הסוגיה מהווה כר פורה למחלוקות מול רשויות המס, כמו גם להתדיינות משפטית ענפה בערעורי מס בבית המשפט. נמנה מספר תבחינים:
14.1. מבחן העל הוא מבחן הנסיבות – כל מקרה נבחן לגופו.
14.2. מבחן התדירות – רמת תדירות עסקאות גבוהה, מלמדת על פעילות עסקית ולא אישית/פרטית או הונית.
14.3. מבחן הארגון והשיטתיות – פעילות מאורגנת, שיטתית ונמשכת מלמדת על קיומו של עסק.
14.4. מבחן טיב הנכס – ככל שהנכס ספקולטיבי יותר, כך מודגש האופי העסקי של הפעילות.
14.5. מבחן תקופת ההחזקה בנכס – ככל שתקופת ההחזקה קצרה יותר, כך מודגש האופי העסקי של הפעילות.
14.6. מבחן הצורך במימון זר– מימון זר בשיעור גבוה מעיד על הכנסה פירותית ומדגיש את האופי העסקי ושיקולי הרווח העסקי של הפעילות.
14.7. מבחן משך זמן קבלת ההכנסה – ככל שמשך זמן קבלת ההכנסה ארוך יותר (במובדל מתדירות ביצוע העסקות בתקופה הכוללת) כך מודגש האופי העסקי של הפעילות.
14.8. ידע ובקיאות. בקיאות אישית בתחום וכן היעזרות במומחים מדגיש את האופי העסקי של העסק.
14.9. מבחן הסיכון והסיכוי – פעילות שבצידה סיכון ליצירת הפסדים וסיכוי ליצירת רווחים יכולה להצביע על פעילות עסקית, ככל שהסיכון והסיכוי בולטים יותר, כך הנטייה לראות בפעילות כעסקית.
14.10. הדרך בה הנישום הציג את הפעילות – נישום בוחר כיצד להציג בספריו ובמצגים שלו כלפי רשויות המס בזמן אמת, את פעילותו בין אם כעסקית ובין אם כהונית – או אז יראו בכך "הודאת בעל דין" ויקשה עליו לשנות את עמדתו המקורית בזמן אמת.
15. במקרה דנן, לשיטתנו, מבחינת מרבית המבחנים שנקבעו בפסיקה, ניתן לראות בפעילות הלקוח דנן כעסקית, ומכאן גם את ההפסדים כפירותיים ולא הוניים. העובדה כי מדובר היה ב'הונאת פונזי' איננה פוגעת בסיווג הפעילות. כך לשיטתנו.
16. לגבי השאלה השנייה. החובה לדווח על הכנסה חלה בתום שנת המס. קרי, אין חובה לדווח על הכנסה באמצע שנת המס, אלא בסופה ולמעשה עד סוף חודש אפריל או מאי בשנה העוקבת [סעיף 132 לפקודת מס הכנסה]. במצב דברים זה, כאשר התברר לקראת סוף שנת המס בה החל הלקוח לקבל תקבולים, כי הפעילות שנחזתה להיות פעילות עסקית לגיטימית, איננה פעילות לגיטימית כלל וכלל וממילא לא הניבה הכנסות אמיתיות כלשהן, ניתן לטעון כי לא קמה חובה לדווח על הכנסה [כי אין הכנסה]. לעניין ניהול פנקסים, הסוגייה מורכבת יותר, שעה שחובה לנהל פנקסים חלה על נישום מרגע תחילת הפעילות, בהתאם להוראות סעיף 130 לפקודה ועל כן חלה מתחילת שנת המס, בה התקבלו תקבולים. הסנקציה בגין אי ניהול פנקסים יכולה להיות אזרחית בהתאם לסעיף 121 (ב) לפקודה, סעיף השולל שיעורי מס מופחתים או בהתאם לסעיף 33 לפקודה, סעיף השולל את הזכאות לקיזוז הפסדים באותה שנת מס – כמפורט לעיל. הסנקציה יכולה להיות גם, בנסיבות בהן קיימת כוונה פלילית, גם פלילית [מאסר שנה או קנס] בהתאם לסעיף 216(5) לפקודה. במקרה דנן, אנו טוענים כי פסק הדין שניתן בעניין הלקוח ואשר דן בפרשייה, קבע כבר מה היו התקבולים שהתקבלו אצל הלקוח בפועל מהמומחה, מה היה הסך הכספי שהעביר הלקוח למומחה, ומהו גובה ההפסד שהניבה 'הונאת הפונזי' ללקוח, באופן שיכול לגשר או לרכך את החובה שבניהול פנקסים.
17. לגבי השאלה הראשונה, האם ניתן לראות בתקבולים שהתקבלו אצל קורבן ההונאה, אגב הונאת 'פונזי', כהכנסה או כהחזר השקעה, ניתן להציע את המבחן הבא והוא מבחן שנת או מועד הגילוי. מבחן זה איננו ממצה ואיננו מושלם ואף לא קרוב לכך, לא נבחן עדיין בבתי המשפט והוא מהווה ביטוי לדעתנו הבלתי מחייבת בלבד. המבחן לוקח בחשבון את העובדה שלעיתים הונאת 'פונזי' לא מתחילה כהונאה, אלא כעסק לגיטימי שלאורך תקופת ההשקעה, ולאור קשיים או הזדמנויות כאלה ואחרות הקשורות בנוכל, משנה פניו והופך להונאה. מהטעם שהונאת 'פונזי' יכולה להימשך מספר שנים, לא סביר שגילוי אקראי בשנת מס מסוימת כי מדובר בהונאת 'פונזי' יצבע בדיעבד תקבולי שנים קודמות אצל קורבן ההונאה, בצבעים של החזר השקעה במקום הכנסה, ויקים לקורבן ההונאה זכאות נטענת להחזר מס. שונה הדבר ביחס לשנת המס בה התגלתה ההונאה. בשנת המס בה התגלתה ההונאה ניתן לטעון, כך לשיטתנו, שתקבולים שהתקבלו באותה שנת מס אצל קורבן ההונאה אינם מהווים הכנסה בידי הקורבן, כי אם החזר השקעה בלבד, ועל כן אין לדרוש בגינם דיווח, אין לדרוש בגינם ניהול פנקסים, ואין לחייבם במס.
18. זרקור זה מצביע על מורכבות תיקי המס, על התפר שבין הליכים אזרחיים, הליכי חדלות פירעון, חשיפה להליכים פליליים, והכל- בראי דיני המס ועל החשיבות של דיווח מלא ומפורט של טיב ומהות הפעילות העסקית לרשויות המס, דיווח המבסס את עקרון השקיפות שבהיעדרו יקשה על הנישום לדרוש זכויות, שברגיל מגיעות לו, כגון קיזוז הפסדים וניכוי הוצאות.

מאמרים מומלצים

ניתן לשתף את המאמר לפלטפורמה שתבחרו
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוגו החברה שלנו

אנחנו כאן לכל שאלה

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

כל הזכויות שמורות למשרד אהוד פורת ושות׳. Ehud Porat & Co

2023