בעלת רבע מחלקה בשכונת נווה צדק היוקרתית, סיכמה עם רוכש כי תמכור לו את חלקה במקרקעין. בין הצדדים הוחלפו "פתקאות" ואף שולם לנציג המוכרת סכום מסוים. אחרי כ- 10 חודשים הגישה בעלת המקרקעין תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבלת צו ביטול רישום הערת האזהרה שנרשמה לטובת הקונה

בעל הערת האזהרה פנה למשרדינו. בהתאם לתגובה שהוגשה ע"י עו"ד אהוד פורת ממשרדנו, נטען כי הבקשה לרישום הערת אזהרה נחתמה ע"י התובעת עצמה, כמו כן צורף "כתב הוראות בלתי חוזר" חתום ע"י התובעת, לפיו היא מורה לעורך דינה להכין חוזה מכר, "פתק" לפיו התובעת מבקשת לשלם כספים לשותף של אביה, ו"פתק" של אותו שותף לפיו הוא קיבל 70,000 ₪ בגין "מכירת דירת הגן" הנדונה.

בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת חנה פלינר, קבעה בהחלטה מנומקת כי במקרה דנן, היא שוכנעה כי נכרתה עסקה בין הצדדים הנוגעת למקרקעין, מכוח אותה עסקה נחתמו הבקשה לרישום הערת אזהרה וכתב ההוראות הבלתי חוזר וכן שולם 70,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את כל הטענות שפורטו ע"י עו"ד אהוד פורת ממשרדינו וקבע כי הוכח בפניו כי "גובשה הסכמה על מכירת חלקה של התובעת לנתבע, והסכמה זו הובאה לידיעתה וקיבלה את אישורה המלא". גם עורך הדין שייצג אז את התובעת העיד כי התובעת הבינה שהיא מוכרת את חלקה לנתבע והיא הבינה את מטרת חתימת כתב ההוראות: "במילותיה שלה, כשהיא חתמה על כתב ההוראות, היא אמרה "אם זה יעזור לאבא שלי, אז כן".