האפשרות לערער על פסק דין מבוסס קביעות מהימנות

מאמרים

זרקור בעניין האפשרות לערער על פסק דין מבוסס קביעות מהימנות

השאלה המשפטית בזרקור זה: האם ערכאת הערעור רשאית להתערב בממצאים של עובדה ובממצאים של מהימנות עדים.

מאת : עו״ד ערן קרם

מאמר מס׳ 13

אפריל 2023

עקרון מנחה בשיטתנו המשפטית הינו שלערכאה הדיונית קיימת עדיפות מובנית על פני ערכאת הערעור בקביעת ממצאים של מהימנות עדים וקביעת ממצאים של עובדה. עקרון זה נובע מהטעם הפשוט שהערכאה הדיונית שומעת ורואה את העדים במהלך דיוני ההוכחות, מתרשמת משפת הגוף, אופן ודרך ההתבטאות [שלא מקבלים ביטוי מלא בפרוטוקול דיון]. החשיבות הגדולה של התרשמות בלתי אמצעית ממתן עדות במהלך דיוני הוכחות קיבלה ביטוי ואזכור בסעיף 53 לפקודת הראיות במסגרתו נקבע כי על הערכאה הדיונית לשקול את ערכה של העדות לפי התנהגות העד, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במסגרת העדות.

מכאן, בין היתר, החשיבות הגדולה המיוחסת לדיוני ההוכחות, ובתוך כך לדרך ואופן ניהול חקירה נגדית – היא גולת הכותרת של ההליך המשפטי.
על כן, עקרון מנחה הוא כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בקביעות של עובדה ושל מהימנות עדים ואף עושה שימוש בקביעות אלה [של מהימנות ושל עובדה] בשביל לדחות ערעורים.
עם זאת וחרף האמור, לעקרון זה קיימים מספר חריגים שגיבשה הפסיקה במהלך השנים.

במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק עפ 8146/09 אלי אבשלום נ' מדינת ישראל רוכזו דוגמאות לחריגים, שכאשר מתקיימים מאבדת הערכאה הדיונית את היתרון היחסי המוקנה לה על פני ערכאת הערעור [מדובר בתנאים חלופיים ולא מצטברים].
היכרות עם החריגים שהתגבשו בפסיקה תאפשר בחינה נבונה וביקורתית של פסק הדין עת נבדקת אפשרות להגשת ערעור.

אם כן, ערכאת הערעור רשאית להתערב בממצאים של מהימנות עדים וממצאים של עובדה במקרים הבאים:
• כאשר הממצאים מבוססים על שיקולי הגיון, שכל ישר וסבירות.
• כאשר הממצאים הינם מסקנות ולא עובדות.
• כאשר הממצאים מבוססים על ראיות חפציות [ראיות בכתב, קלטות, סרטונים, העתקים של מוצרים או מדגמים וכו'].
• כאשר הממצאים הינם חלקיים. קרי, כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מראיות או מפרטים מהותיים בחומר הראיות.
• כאשר הממצאים מתעלמים מסתירות מהותיות בעדות מרכזית או מסתירות בין עדויות שונות.
• כאשר הממצאים מבוססים על גרסה מופרכת או חסרת הגיון.
• כאשר נפלה טעות מהותית או בולטת לעין בהערכת מהימנות העדים.
• כאשר השופט אשר כותב את פסק הדין איננו השופט אשר ניהל את דיוני ההוכחות.
• כאשר חלף זמן רב בין מועד שמיעת הראיות למועד כתיבת פסק הדין.

חשוב לציין, כי קביעה סתמית של הערכאה הדיונית כי עדות אחת אמינה ועדיפה על פני עדות אחרת, איננה מהווה חסם מוחלט מפני התערבות ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ועובדה. מנגד, קביעת ממצאי עובדה ומהימנות המגובים היטב בחומר הראיות ונתמכים בהנמקות משכנעות יקשו מאוד על ערכאת הערעור מלהתערב ולשנות את ממצאי הערכאה הדיונית.

הבנה והכרות עם עקרון זה המכונה "כלל אי ההתערבות" צריך להוות שיקול מרכזי בבסיס גיבוש החלטה על הגשת ערעור.