חוק העיצובים - ניתוח וסקירה

חוק העיצובים, התשע"ז-2017 מביא עמו בשורה של ממש ומסדיר מחדש את תחום ההגנה על עיצובים תוך התאמתו לעת המודרנית. החוק החדש מגן על עיצוב לא רשומים, אך בת בבת יוצר חוסר וודאות: אדם לא יכול לדעת אם ניתן להשתמש בעיצוב מסוים או שמא מדובר בעיצוב מוגן.

מאת : עו״ד שי מליץ

מאמר מס׳ 02

ינואר 2020

לאחרונה נחקק חוק העיצובים, שבא להחליף את ההסדר המנדטורי הקיים בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1926. אחת המטרות הבולטות של חוק העיצובים החדש, הוא התאמת ההסדר החוקי למציאות המודרנית שלנו המתפתחת ולשינויים הטכנולוגים שנערכו בתחום. כך למשל החוק החדש מחליף את המונח "חפץ" המופיע בפקודה במונח "מוצר", אשר כולל, בין היתר, גם סימנים גרפיים ותצוגות מסך.

החוק החדש, בניגוד להסדר הקודם, מאפשר למעצבים של מוצרים שונים כגון, תכשיטים, בגדים, רהיטים וכו', להנות מהגנה גם אם לא רשמו את העיצוב שיצרו במרשם. הגנה על עיצוב שלא נרשם תינתן למשך 3 שנים בלבד (לעומת 25 שנים בעיצוב רשום), וזאת בתנאי שהעיצוב הינו חדש ובעל אופי ייחודי, וכן כי המוצר נשוא העיצוב הוצע למכירה או הופץ בישראל, באופן מסחרי, בידי בעל העיצוב או מי מטעמו בתוך 6 חודשים מיום שהעיצוב פורסם בציבור.

נראה כי המחוקק בחר להכיר בכך שקיימים עיצובים שונים אשר מעצם טיבם הינם עיצובים חולפים וזמניים, אשר אין למעצבים כדאיות כלכלית לרשום אותם במרשם. יתרה מכך, למעצבים רבים אין יכולת הכלכלית לרשום כל עיצוב שיצרו (ויכולים להיות מאות עיצובים שונים למעצב אחד). אם בכל זאת המעצב בחר לרשום את העיצוב שיצר, ההגנה עליו, כאמור, תהיה למשך 25 שנה (להבדיל מ-15 שנים בהסדר הקודם).

עוד קובע החוק כי מזמין עיצוב ולא המעצב, הוא הבעלים של הנכס ושל הקניין הרוחני של העיצוב. בנוסף, אם עובד עיצב עיצוב לצורך ביצוע תפקידו או תוך שימוש של ממש במשאבי המעסיק, בעל הקניין הרוחני בעיצוב הוא המעסיק, אלא אם כן הוסכם אחרת בין העובד למעסיק. לסיום, הצעת החוק היא בוודאי שינוי מבורך. היא תאפשר לישראל ליישר קו עם העולם בכל הנוגע להגנה יעילה על עיצובים, תוך התייחסות לשינויים שעבר התחום לאורך השנים. עם זאת, החוק יוצר אי ודאות, מאחר ואדם הנתקל בעיצוב אינו יכול לדעת אם אותו עיצוב הינו מוגן או שניתן לעשות בו שימוש, לאור ההגנה שהחוק נותן לעיצוב אף ללא רישומו.

החוק מבקש לפתור את אי הוודאות על-ידי עידוד בעלי הזכויות בעיצוב לסמן את עיצובם ולרשום כי מדובר בעיצוב לא רשום מוגן וכן את מועד תחילת ההגנה. אם יעשה כן, יזכה בעל העיצוב בהקלה בתביעה כנגד מפר.

עם זאת, ניסיון החיים מלמד, כי מרבית בעלי העיצובים לא יסמנו את עיצוביהם ואף יעשו כן, ייתכן כי מעצבים יסמנו עיצובים שאינם ראויים להגנה או יקבעו מועד תחילת הגנה שאינו נכון, ובכך לצד יתרונותיו הרבים של החוק החדש שחלקם מנויים ברשימה זו, נוצרת חוסר וודאות בהשוואה למצב טרם חקיקתו.