תחולת הגנת ״ערב יחיד״ לפי חוק הערבות, תשכ״ז 1967

1. פרק ב' לחוק הערבות [סעיפים 18 – 32 לחוק] מקים הגנות משמעותיות ל'ערב יחיד' המבקש להתגונן כנגד תביעת נושה

2. בעוד החוק מנוסח בצמצום רב ומותיר פרשנות רחבה למונח 'נושה', ולמונח 'ערבות', הרי שהפסיקה בעניין צמצמה מאוד את היקף התחולה של הגנה זו לנסיבות מסוימות שעל עקרונותיהם נעמוד בזרקור זה.

3. ראשית לעניין לשון החוק.

4. סעיף 1 לחוק קובע שערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי. מדובר בהגדרה רחבה שאיננה כוללת סייגים.

5. סעיף 18 לחוק קובע שהוראות פרק ב' יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה. ההגדרה בסעיף איננה כוללת סייגים או מגבלות.

6. סעיף 19 לחוק מגדיר את המונח 'נושה' כלהלן: מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי.

7. קרי, פרק ב' לחוק חל על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל.

8. לא כתוב בחוק, שפרק ב' לחוק חל על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה שנתן הלוואה בפועל.

9. על מנת לחדד את הדקות, ניקח לדוגמא חברה חוץ בנקאית שנותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל, אך גם משכירה נכסים מסחריים ודורשת כחלק מתנאי הסכם השכירות חתימת ערבים על כתב ערבות בשולי הסכם השכירות. לצורך הדוגמא, נניח שהערב הינו ערב יחיד. אין חולק שמדובר בערבות, ואין חולק שהחברה נותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל. אין גם חולק שהערבות לא ניתנה מכוח עסקת הלוואה.

10. על פניו אין בדוגמא שפירטנו כדי להחריג את החברה החוץ בנקאית מהגדרת 'נושה' לפי סעיף 19 לחוק. 11. ואכן, בספרות הובעה דעה לפיה ההגנה על ערב יחיד איננה מצומצמת רק לעסקאות הלוואה. כך למשל בספרו של דר' רוי בר-קהן הגנת הערב (1998) עמ' 235, בו הובעה עמדה שאין כל כוונה לצמצם את תחולת ההגנה על הערב לעיסקאות של הלוואת כספים בלבד: "בכל הכבוד, סבורים אנו כי קביעה זו של בית המשפט מצמצמת שלא לצורך את ההגנה לה זקוקים הערבים ושבגינה חוקק תיקון תשנ״ב. אנו סבורים כי ההסטוריה החקיקתית, כוונת המחוקק ומטרת החוק, לרבות לשונו, מביאים למסקנה כי יש לפרש את התיקון באופן הרחב ביותר האפשרי, ולהעניק את הגנת תיקון תשנ״ב לכל ערב אשר סכום ערבותו במועד מתן הערבות מוגבל לסך של 40,000 ש״ח, וזאת בלי להתחשב במהות העיסקה אשר נערכה בין הנושה לבין החייב העיקרי. באשר ללשון החוק, הרי לא התייחס בית המשפט בניתוחו לעובדה שהגדרת "חיוב" משולבת עם הגדרת הנושה. במתן הגדרה ספציפית ל״נושה" לא התכוון המחוקק לצמצם את ההגנה, אלא להרחיבה, ולהחילה הן על תאגיד והן על יחיד. הצמצום היחיד הלשוני הינו שאם הנושה הינו יחיד העוסק במתן הלוואות, נדרש כי מתן ההלוואות יהיה במהלך עסקיו הרגיל וגם סייג זה צומצם כך שאין מתן ההלוואות צריך להיות עיסוקו העיקרי של הנושה. אין ולא היתה כוונה לייחס את הגנת התיקון רק לעיסקאות של הלוואת כספים שבין הנושה לחייב העיקרי."

12. בפועל וכפי שנראה בזרקור זה, פסיקת בתי המשפט פנתה בדיוק לכיוון ההפוך, המצמצם באופן ניכר את ההגנה החלה על ערב יחיד.

13. נפרט כעת את העקרונות שהותוו בפסיקה וחוזרים על עצמם בפסקי דין רבים בשינויים נדרשים וכאמור מצמצמים מאוד את תחולת הגנת 'ערב יחיד': 13.1. נקבע שהגנת ערב יחיד חלה רק בעת מתן ערובה כבטוחה להלוואה עסקית [לא פרטית, לא חברית, ולא משפחתית], ורק כאשר הנושה נותן הלוואות במהלך עסקיו הרגיל. ת"א (שלום י-ם) 37330-10-10 משה סרוסי נ' כונס הנכסים אביב פריצקי (נבו 19.5.2016)‏‏ "לנוכח האמור נחה דעתי כי הנתבעת הלוותה כספים ללווה בשל יחסי שכנות וחברות שהיו ביניהם, והיא אינה עוסקת במתן הלוואות ואינה בגדר "נושה". לפיכך, התובעים אינם נכנסים להגדרה של "ערב יחיד" הואיל וכאמור הגנה זו עומדת רק בנוגע לנושה שזהו עיסוקו."