הסכם יכול שישתנה בהתנהגות. לפעמים עקב חוסר תשומת לב, ולעיתים במודעות של שני הצדדים ובכוונה. לפעמים השינוי נוגע לעניין מהותי ולעיתים לעניין שולי. לפעמים השינוי הוא רציף, עקבי ונמשך לאורך זמן ולעיתים מדובר בשינוי חד פעמי וקצר מועד. לפעמים השינוי מבוצע כנגד תמורה, ולעיתים ללא תמורה כלל. לפעמים שינוי הסכם לא מהווה שינוי הסכם בהתנהגות אלא עולה כדי הפרת הסכם, ולעיתים שינוי הסכם בהתנהגות הוא בר אכיפה.
הטענה שהסכם שונה בהתנהגות יכולה לשמש כטענת הגנה נגד תביעת הפרת הסכם, אך גם יכולה לשמש בסיס לתביעה חוזית לאכיפת הסכם ששונה בהתנהגות.
דרישה של צד לחוזה לאכוף את ההסכם המקורי, תוך התעלמות מהוראות החוזה ששונו בהתנהגות, אפשרית במקרים מסוימים ואיננה אפשרית במקרים אחרים. לעיתים שינוי הסכם כפוף לדרישות צורניות מסוימות ומחייב אישורים מסוימים ולפעמים אין כל דרישה צורנית לשינוי הסכם בהתנהגות ואין צורך באישורים כלשהם.
1. זרקור זה נועד להביא בתמצית בלבד את השיקולים להכרה בשינוי הסכם בהתנהגות. הצורך בכתיבה העיונית נובע ממקרים בהם אנו נתקלים במשרדנו באופן שוטף, הבסיס העיוני לזרקור מצוי בספר המאמרים: "ספר גבריאלה שלו עיונים בתורת החוזה" ובפרט במאמרם של שחר ליפשיץ ואלעד פינקלשטיין חוזה ויחסים – המקרה של שינוי חוזה בהתנהגות.
2. ישנם מספר שיקולים שעל בית המשפט לבחון עת נטענת טענת שינוי הסכם בהתנהגות:
2.1. מודעות לשינוי – שינוי הסכם בהתנהגות מחייב ידיעה של שני הצדדים לשינוי. היעדר מודעות של צד להסכם איננה יכולה להיחשב כשינוי הסכם בהתנהגות. קיומה של מודעות נבחן בעיקר ביחס לצד שנפגע משינוי ההסכם. קיימת שאלה האם 'העלמת עין' של צד להסכם מספיקה לצורך קביעה שהסכם שונה בהתנהגות. בפס' דין ה"פ (מחוזי חי') 48652-09-11 ליאת בן נחום נ' ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ (נבו 10.10.2012) נקבע שאין די בהעלמת עין בכדי לקבוע שהסכם שונה בהתנהגות.
צד שמפר הסכם לא יוכל להתגונן בטענת שינוי הסכם בהתנהגות, אלא אם יצליח להוכיח שהצד שנפגע מהפרת ההסכם היה מודע להפרה, ולמרות ההפרה המשיך לקיים את ההסכם באופן אקטיבי, או שהיה מודע להפרה והשלים איתה באופן פאסיבי – קרי, לא מחה כנגדה.
פס"ד: ת"א (שלום ת"א) 51572-08 S.R.L. GRP INVESTMENT נ' פרופיט תעשיות בניה בע"מ (נבו 11.8.2014) "במקרה שבפניי הבהירו הרוכשות בהתנהגותן לדיקשטיין כי אינן עומדות על זכות הביטול לפי ההסכם, שכן הרוכשות המשיכו לקיים את ההסכם כלשונו ופעלו במשותף עם דיקשטיין בכל הקשור להכנת תכניות הבניה. כך שברור שבמהלך החודשים יולי – אוגוסט 2008, בהם פעל דיקשטיין להשגת האישור, לא היה מודע לכך שחרב ביטול ההסכם מונפת על צווארו, שכן במועדים אלו גם הרוכשות לא התכוונו כלל לבטל את ההסכם.
אין ספק שדיקשטיין הסתמך על התנהגותן של הרוכשות והמשיך לפעול בהתאם להסכם, על מנת להביא לכך שיושג האישור לשינוי ייעוד המקרקעין, כפי שאכן קרה בפועל."
2.2. תקופת התמשכות השינוי ועקביותו – התנהגות מתמשכת לה שותפים שני הצדדים להסכם מבטאת באופן הטוב ביותר גמירות דעת לשנות את ההסכם בהתנהגות. דומה כי זהו המבחן המוביל העומד בבסיס פסק הדין המנחה בסוגיה – ע"א 4956-90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע”מ.
2.3. מהותיות השינוי – ככל שהשינוי נוגע לעניין מהותי ויסודי בהסכם, קיימת ציפייה מהצדדים להסדיר את השינוי באופן פורמלי ולא בהתנהגות. ובהתאמה, בתי המשפט לא יקבלו בקלות טענת שינוי בהתנהגות הנוגעת לעניין מהותי. שינוי מהותי עלול להביא למסקנה שנכרת הסכם חדש לחלוטין בין אם הדבר כרוך בביטול ההסכם המקורי ובין אם לאו.
שינוי מהותי בהסכם מקרקעין עלול להביא את בית המשפט לקבוע כי ההסכם המקורי בוטל ולא שונה. הסכם שבוטל איננו בר שינוי ויש צורך לכרות הסכם חדש תוך הקפדה על דרישת הכתב בעסקות מקרקעין.
בפסק דין תא (י-ם) 49879-01-12 רון נחמיה נ' יעקב גורסד קבע בית המשפט לעניין הסכמי מקרקעין כי יש הבדל בין הסכמה בעל פה על שינוי הסכם לבין שינוי הסכם בהתנהגות. הסכמה בעל פה לשנות הוראותיו של הסכם מקרקעין איננה כפופה לדרישת הכתב והנטל הראייתי להוכחתה נמוך מזה שנקבע ביחס לשינוי הסכם בהתנהגות.
נציין כי הקפדה על כל התנאים המפורטים בזרקור זה מטשטשת את ההבדל בין הסכמה בעל פה לבין שינוי הסכם בהתנהגות, שעה שלשיטתנו שינוי הסכם בהתנהגות חייב להתבצע במודעות והסכמה פוזיטיבית ולא אגב העלמת עין.
2.4. התנהגות הצדדים לאורך חיי ההסכם – התנהגות פורמלית של צדדים להסכם הטורחים להעלות על הכתב כל שינוי בהסכם תתמוך בטענה ששינוי שלא קיבל ביטוי פורמלי איננו שינוי בהתנהגות ובהתאמה שההסכם לא שונה בהתנהגות.
2.5. מידת ההשקעה בחוזה המקורי – ככל שההסכם המקורי מפורט יותר וניכר שהושקעה בו עבודה רבה אגב משא ומתן ארוך, כך ייטה בית המשפט לאכוף אותו כלשונו ולא להיעתר לטענת שינוי הסכם בהתנהגות.
2.6. מתן תמורה כנגד השינוי – תמורה לצד שהתגמש או מחל על זכות חוזית תתמוך בטענת שינוי הסכם בהתנהגות שעה שהתמורה מחזקת את טענת המודעות וההסכמה לשינוי.
2.7. תום לב – יש לבחון את העיתוי ואת הסיבה מכוחה צד להסכם דורש לאכוף את ההסכם המקורי תוך התכחשות לשינוי ההסכם בהתנהגות. דרישה לחזור להוראות ההסכם המקורי לאחר שפרץ סכסוך בין הצדדים עלולה להיחשב דרישה חסרת תום לב. דרישה לחזור להוראות ההסכם לאור אילוץ חיצוני להסכם (כגון דרישה מסוימת של הרשויות או אילוץ כלכלי כלשהו) תיחשב כדרישה תמת לב.
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
לניווט מהיר באתר שלנו :