במסגרת התיקון, שבאופן חריג זכה לתמיכה של ח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית, עוגנו מספר הוראות העשויות להיתפס כמובנות מאליהן בעיני הציבור הרחב. כך, למשל, נקבע כי על שוכר הדירה תחול החובה לתשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות כדוגמת ארנונה, ועד בית, צריכת מים, חשמל וגז. כמו כן, נקבעו תנאים להגדרת "דירה ראויה למגורים", שבהיעדרם יהיה זכאי השוכר לבטל את חוזה השכירות בכל עת, הכוללים, בין היתר, דרישה למערכות מים, ניקוז, חשמל ותאורה וכן מחיצה בין חלל המגורים לשירותים.

עם זאת, התיקון לחוק כולל מספר חידושים העשויים להביא לשינויי בשוק השכירות בישראל, ואלה עיקרן:

נושא דמי התיווך הוא אחד ההיבטים המשמעותיים בקרב ציבור השוכרים בישראל, ובעיקר באזורי הביקוש כדוגמת תל אביב וירושלים. על פי התיקון לחוק, משכיר דירה לא יהיה רשאי להשית על השוכר את עלויות התיווך כאשר הוא שהתקשר עם מתווך מיוזמתו – בניגוד למצב הרווח כיום לפיו השוכר הוא שנושא בתשלום דמי התיווך במלואם. הוראות אלו לא פוטרות את השוכר מתשלום דמי התיווך כאשר הוא שפנה לקבלת השירותים, אלא נועדו להביא לכך שהצד שהמתווך פעל מטעמו – יישא בתשלום. בהמשך לכך, נקבע כי המשכיר אינו רשאי להשית את עלויות ביטוח הדירה על כתפו של השוכר. 

היבט משמעותי נוסף, הנו הגבלת גובה הערבויות אותן ניתן לקבל משוכר. 

בהתאם להוראות החדשות, גובהן המקסימלי של הערבויות יהווה שליש מדמי השכירות עבור כל תקופת השכירות, או לא יותר מפי שלושה מדמי השכירות עבור חודש בודד, לפי הנמוך מבין השניים. אופן מימוש הערבויות קיבל אף הוא ביטוי בתיקון החדש, ולפיו משכיר יהיה רשאי לממש את הערובות שניתנו לו בקרות אחד מארבעה מקרים בלבד: אי תשלום דמי השכירות, אי עמידה בתשלומים הנוספים שבהם חב השוכר (ארנונה, מים וכיוצ"ב), אי תיקון ליקויים בדירה שנגרמו על ידו או כאשר שוכר לא פינה את הדירה במועד שהוסכם.