חובת זהירות של עורך דין כלפי צד ג׳ שאינו לקוחו

1. הפרה של חובת זהירות זו עלולה לעיתים להתגבש כדי עוולה נזיקית כגון רשלנות, וככל שנגרם ללקוח נזק בפועל ומתקיימות נסיבות נוספות, עלולה אף להביא לחיוב עורך הדין בנזקו של הלקוח.

2. קִירְבָה זו וחובת זהירות זו קיימות בין כל בעל מקצוע למקבל שירות.

3. מבחן נוסף הינו מבחן הצְפִיוּת.

4. בעניין מבחן הצְפִיוּת יש שוני מסויים בין עורך דין לבין נותן שירות אחר. ניקח לצורך הדוגמה קבלן בניין שמתקשר בהסכם מול לקוח וגורם אגב ביצוע הפעולה לנזק לצד ג'. הקבלן יחויב בשיפוי הניזוק, וזאת אם ייקבע שקבלן סביר היה צריך לצפות שביצוע הבנייה באופן בו בוצעה בפועל עלול לגרום נזק לצד ג'. עקרון זה מכונה מבחן הצְפִיוּת.

5. מנגד, כאשר עורך דין מייצג לקוח וגורם אגב כך לחיסרון כיס, נזק, או פוגע באינטרסים של צד ג' שאיננו הלקוח שלו, לא אמורה לכאורה להתעורר תמיהה או תהייה בעניין, שעה שמהות עבודת עורך הדין הינה קידום האינטרס של הלקוח, וזה מתרחש לרוב, על פני אינטרס נוגד של צד ג'. בין אם מדובר בצד שני לעסקה מסחרית כלשהי, או בעסקת מקרקעין, או בהתדיינות בהליך משפטי, או בהסדר חוב וכו'. ומכאן לפיכך, מבחן הצְפִיוּת פחות רלוונטי לבחינת אחריות של עורך דין לנזקו של צד ג' שאיננו לקוחו, כי כמעט תמיד, אם לא תמיד, הוא מתקיים.

6. אם כן, אנו בוחנים בזרקור זה את חובת הזהירות ולא את מבחן הצְפִיוּת.

7. בפסיקה נקבע שבמקרים מסויימים [כאשר כללים ברורים בעניין טרם הוגדרו בפסיקה] ניתן לחייב עורך דין לשפות צד ג' שאיננו לקוחו, אם נגרם נזק לצד ג'. מטרתו של זרקור זה הינה לנסות ולאתר את סוגי המקרים והנסיבות בהן ייטה בית המשפט לקבוע כי חלה על עורך דין חובת זהירות כלפי צד ג' שאיננו לקוחו.

8. נציג שני מקרים:
9. במקרה הראשון [ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (נבו 3.9.2015)] עו"ד ונוטריון [עו"ד הרמן] אימת חתימתו של בעל נכס [מרדכי] על ייפוי כוח כללי שניתן לבנו של בעל הנכס [צבי]. ייפוי הכוח ניתן לטובת בנו של בעל הנכס לצורך ביצוע פעולות שונות, ובנו של בעל הנכס עשה בו שימוש כדי למכור את הנכס של בעל הנכס, זאת כאשר הבן מיוצג בעסקה על ידי אותו עו"ד ונוטריון.
בבית המשפט המחוזי נקבע כי "מרדכי רומה, וכי השימוש בייפוי-הכוח הכללי לצורך מכירת הנכס נעשה שלא כדין ובניגוד לרצונו. עוד נקבע, כי ההסבר שניתן למרדכי על-ידי עו"ד הרמן בעת החתמתו על ייפוי-הכוח הכללי היה הסבר כוללני, מבלי שהובהר למרדכי כי הוא חותם על ייפוי-כוח שמכוחו ניתן יהיה לבצע עסקאות בנכסי המקרקעין שלו, ומבלי לוודא שאכן מרדכי מבין את משמעות החתימה על ייפוי-הכוח".
עוד נקבע שעמדו בפני עורך הדין סימני אזהרה שונים שבחינתם היתה מטילה ספק ברצונו של בעל הנכס למכור את הנכס כגון: פער זמנים ניכר [תשעה חודשים] בין מועד חתימת ייפוי הכוח למועד חתימת הסכם המכר, היעדר חתימה על ייפוי כוח ספציפי למכירת נכס, בקשת בנו שלא להיות נוכח במעמד החתימה, מחיר נמוך בו נמכר הנכס, וחובות כבדים של הבן].

במקרה זה נקבע שתפקידו הכפול של עורך הדין, כמי שאימת חתימת בעל הנכס וגם ייצג את בנו בעסקת המכר, היה כזה שאפשר לעורך דין לצפות כי העסקה, שבוצעה מחוץ לתחום ההרשאה, תבוטל, ויצרה בין עורך דין הרמן לבין הקונים, שאינם לקוחותיו, את ה"שכנות" הנדרשת לשם הטלת חובת זהירות.