1. הפסיקה פיתחה מספר מבחנים שיסייעו בידי השופט להחליט כיצד נכון להשקיף על אותו מסמך שכונה על ידי הצדדים זיכרון דברים.
2. המטרה בזרקור זה איננה לעמוד על אותם מבחנים שפיתחה הפסיקה, אלא לבחון האם ניתן לעצב זיכרון דברים באופן המצמצם את הסיכון שבית המשפט יראה בו הסכם מחייב ובר אכיפה.
3. מובן שבכדי לבחון האם ניתן בכלל לעצב זיכרון דברים "חסין" יש לבחון תחילה את המבחנים שפותחו בפסיקה והמבוססים על הוראת סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
4. המבחן הראשון הינו מבחן "כוונת הצדדים" שלעיתים מכונה מבחן "גמירות הדעת". מבחן זה בוחן בעיניים אובייקטיביות את התנהגות הצדדים לפני, בזמן, ואחרי חתימת זיכרון הדברים ועל בסיסה מסיק את כוונת הצדדים האובייקטיבית במועד חתימת ההסכם והאם התכוונו להתקשר בהסכם משפטי מחייב.
בנוסף, מבחן זה בוחן את תוכן החוזה וזאת מתוך הנחה שכוונה אמיתית להתקשר בהסכם מחייב דורשת את פירוט מלוא התנאים החוזיים ההכרחיים כבר במועד עריכת זיכרון הדברים.
5. המבחן השני הינו מבחן "התנאים החוזיים ההכרחיים" שלעיתים מכונה מבחן ה"מסוימות". במסגרתו נבחן האם הצדדים קבעו את מלוא התנאים החוזיים ההכרחיים בזיכרון הדברים ההופכים שאיפה או רצון להסכם מחייב. למעשה מבחן התנאים החוזיים ההכרחיים נבחן פעמיים. פעם ראשונה במסגרת מבחן כוונת הצדדים ופעם שנייה במסגרת מבחן עצמאי.
6. יצוין כי משקלו הסגולי של המשקל הראשון גבוה עשרות מונים ממשקלו הסגולי של המבחן השני. ככל שבית המשפט ייטה לסבור כי מבחן כוונת הצדדים מתקיים, דרכים להשלמת תנאים חוזיים חסרים כאלו ואחרים, ייסללו וזאת בעיקר תוך שימוש בהוראות חוק מהותיות.
ניתן למנות את התנאים החוזיים ההכרחיים הבאים בעסקת מקרקעין: זהות הצדדים, מהות העסקה, תיאור הנכס, המחיר ומועדי התשלום וכו'. מנגד, ניתן גם למנות תנאים חוזיים שאינם הכרחיים אשר יושלמו על ידי בית המשפט בקלות רבה: מועד ההעברה בטאבו, זהות הנושא בנטל המס, גובה הפיצוי המוסכם, הצהרות והתחייבויות שונות כגון שהנכס נמכר פנוי וללא שיעבוד, תחילת מועד ההצמדה וכו'.