חכמינו זיכרונם לברכה שנו: "לעולם ישלש אדם מעותיו" (מסכת בבא מציעה דף מב עמוד א). דהיינו- אדם המעוניין להשקיע את כספו בזהירות ובאחריות, לא ישים "את כל הביצים בסל אחד" אלא יחלק את השקעתו בין שוק החיסכון וההון, נכסי נדל"ן ופקדון של כסף נזיל .
תחום הנדל"ן בישראל ראה עדנה גדולה ב- 15 השנים האחרונות, כאשר מוביל את התחום, השקעה בדירות מגורים המיועדות להשכרה. בתחום זה נהנה המשקיע הישראלי גם מתשואה סבירה של 3%-4%, אולם בעיקר- עד כה נהנה המשקיע בישראל מעליית ערך הנכס שרכש, ומהטבות מס: מס מוגבל של 10% בתקופת האחזקה וחישוב ליניארי מוטב, בעת המכירה.
בהקשר זה מתעוררת לעיתים אצל לקוחותינו השאלה: מתי הכנסה הונית המתקבלת מהשכרת דירות מגורים, הנהנית משעור מס מוגבל של 10%, הופכת להכנסה פירותית החייבת בשיעור מס שולי (עד 47%), במס ייסף של 3% נוספים (כאשר הכנסות הנישום גבוהות מעל ל- 700,000 ₪ בשנת 2023) וכן במס ערך מוסף בשיעור של 17%.
בזרקור זה נסקור את הדין החל בשאלה ששאלנו לעיל, לרבות פסיקה מהשנים האחרונות, חוזר מס הכנסה ופסק דין חדש של בית המשפט העליון:
1. בפסק דין עמ (ת"א) 17521-02-19 ירון עיון נ' מס הכנסה – פקיד שומה 3 תל אביב (9.9.2021) נדון מקרה בו שני אחים שירשו מקרקעין בתל אביב, השביחו אותם ובנו בנין. כל אחד מהם מכר שלוש דירות במועדים שונים על פני תקופה של ארבע שנים. פקיד שומה קבע כי מדובר בהכנסה פירותית ומיסה את כל ההכנסות ממכירת הדירות כהכנסה מעסק. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה, קבע שמדובר בפעילות הונית-פרטית, ופירט את המבחנים שבתי המשפט שוקלים:
1.1. מבחן טיב הנכס – הכנסה ממכירת דירת מגורים יכולה להיתפס כהונית או פירותית.
1.2. מבחן משך ההחזקה במקרקעין – ככל שמשך הזמן בין הרכישה למכירה קצר יותר, הנטייה היא לראות בהכנסה כפירותית. אולם במקרה בו ההחזקה ארוכה והמוכר הוא איש נדל"ן מובהק, או שבוצעו פעולות השבחה מקצועיות באמצעות אנשי מקצוע, ייטו לראות במכירה מההכנסה כפירותית.
1.3. מבחן תדירות העסקות – פעולות מכירה רבות של נכס מאותו הסוג מלמדות על הכנסה בעלת אופי פירותי. כך למשל בפסק הדין נקבע כי מכירת 3 דירות על פני חמש שנים שהחלו ביום סיום הבנייה איננה מלמדת על פעילות פירותית, מנגד מכירה של ארבע דירות במשך שנתיים מיום סיום הבניה כן תיחשב כפעילות פירותית.
1.4. מבחן המימון – עסקה הממומנת באמצעות מימון זר או בהלוואות לטווח קצר מלמדת על פעילות פירותית. מנגד, מימון באמצעות הון עצמי או הלוואות ארוכות טווח מלמדת על פעילות הונית. היות המקרקעין המושבחים בבעלות הנישום הינה נסיבה מקלה [המטה את ההסתכלות לכיוון ההוני] שעה שחלק מהמימון נובע משווי המקרקעין עצמם.
1.5. מבחן המנגנון העסקי – קיומו של משרד, צוות עובדים וכו'.
1.6. מבחן ההשבחה – אירוע הוני נובע מכך שעיקר הרווח נובע מעליית ערך המקרקעין בשוק החופשי. אירוע פירותי נובע מהשבחה יזומה של המקרקעין על ידי הבעלים [בדגש על שינוי ייעוד והגדלת היקף הזכויות].
1.7. מבחן המומחיות והבקיאות – פעילות פירותית מתאפיינת בכך שהיא מבוצעת על ידי מי שהוא בקיא ומומחה לדבר, או מי שנעזר במומחים (בקיאות שלוחית).
1.8. מבחן ההיקף הכספי של עלויות הבנייה. לדוגמא היקף הלוואה של כ- 6,000,000 ₪ לצורך בניית 4 דירות, איננו היקף כספי גדול.
1.9. מבחן העל – מבחן הנסיבות– בוחנים כיצד המקרקעין הגיעו לידי הנישום, האם הגיעו בכוונה להשביח, או אגב ירושה, האם שונה הייעוד ובוצעו הליכי השבחה, האם נערך שיתוף פעולה פעיל בין הנישומים המחזיקים ביחד במקרקעין, מי התחייב לבנות, האם הנישום עצמו או קבלן מטעמו.
2. מספר הדירות הבנויות ומושכרות, מהווה בפני עצמו מבחן עצמאי ויחידי המאפשר לפקיד השומה לקבוע כי הנישום מקיים פעילות פירותית ולא הונית. כך נקבע ב-טיוטת חוזר מס הכנסה: סיווג הכנסה מהשכרת דירות מגורים – כהכנסה אקטיבית או פאסיבית – לאור פסק הדין בעניין לשם ובירן.
3. חוזר זה קובע באופן עקרוני שהחזקה של עד חמש (5) דירות מגורים מושכרות תיחשב כפעילות הונית. החזקה של למעלה מעשר (10) דירות מגורים מושכרות, תיחשב כפעילות פירותית והחזקה של דירות בהיקף של שש (6) עד תשע (9) דירות תיבחן בהתאם לנסיבות המקרה.
4. לאחרונה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין העוסק בעניין משיק- האם יש לחייב במע"מ סוחר בשר שרוכש ומוכר, מעת לעת, נכסי מקרקעין. בע"א 1533/20 עמיאל לוי נגד אגף המכס והמע"מ פתח תקווה, (2.1.2023) בימ"ש העליון פסק, בדעת רוב, על יסוד מבחני העזר שנסקרו לעיל, ועל יסוד מבחן הנסיבות הידוע כ"מבחן הגג", כי המערער 'עוסק' במקרקעין.
5. הדיון נסב אודות השאלה אם 2 עסקאות מכר מקרקעין (שלגביהן הוצאו לו שומות מע"מ) שביצע המערער, סוחר בשר בעיסוקו הרגיל, מחויבות במע"מ לפי סעיף 2 לחוק מע"מ. המענה לשאלה זו, נגזר מהמענה לשאלה כיצד יש לסווג את העסקאות – ככאלה שבוצעו כחלק מפעולה עסקית, או ככאלה שבוצעו כהשקעה הונית.
6. בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטת וילנר, בניגוד לדעתו החולקת של השופט כבוב) דחה את הערעור.
7. השופט כבוב סבר, בדעת מיעוט, כי החלת המבחנים הפסיקתיים אינם מובילים למסקנה יחידה וברורה. כך, מבחן אופן מימון העסקה ומבחן מידת בקיאותו של הנישום בתחום המקרקעין מושכים לסיווגו של המערער כ'עוסק'; ואילו יתר מבחני העזר מושכים לכיוון הנגדי. ואולם, יש לתת משקל רב יותר למבחני העזר הבאים – טיב הנכס ואופיו; קיומו של מנגנון עסקי; פעולות השבחה; ומידת בקיאותו של המערער בתחום הנדל"ן. בסיכום השופט כבוב סבר כי המערער אינו 'עוסק' במקרקעין כהגדרתו בחוק מע"מ.
8. השופט סולברג (אליו הצטרפה השופטת וילנר) ציין כי הוא חולק על השופט כבוב. באשר למבחן טיב הנכס ואופיו, השופט סולברג ציין כי אפילו היה מקום לקביעת נקודת מוצא לגבי נכסי מקרקעין, כנכסים הוניים באופיים (והוא חולק על כך), הרי שבכל הנוגע לנכסים בהם עסקינן, ספק אם נקודת המוצא צריכה היתה להיות כי מדובר בנכסים הוניים באופיים; שמא להפך, שכן חלק מהעסקאות הן ספקולטיביות, שנעשו במקרקעין שנדרשו לחלוקה עתידית, ושהצריכו שינוי יִעוד.
גם הגיוון שבנכסי המקרקעין, שבהם החזיק המערער, וגם פעילותו ביחס לחלק מהנכסים בצוותא עם שותפים, מטים את הכף אל עבר אפיון נכסי המקרקעין כפירותיים ולא כהוניים.
9. נוכח ההכרעה השונה בנוגע למבחני העזר הנ"ל, קבע השופט סולברג כי בכך משתנה התמונה בכללותה, נוכח המשקל הרב שיש לייחס למבחן תדירות העסקאות שמקבל משנה חשיבות כאשר עסקינן בנכס מקרקעין, שכן ההנחה היא שאנשים 'פרטיים' אינם עוסקים באופן תדיר בנכסי מקרקעין.
השופט סולברג קבע כי 'מבחן הגג' אינו מביא, בענייננו, להיפוך התוצאה. במסגרת 'מבחן הגג', יש לייחס משקל מסוים לאישור שקיבל המערער על שומתו העצמית, כמו גם להימנעות המערער מניכוי מס תשומות לגבי הנכסים, וייתכן שאף להימנעותו מלעשות כן, לגבי נכסים אחרים שאותם רכש. יחד עם זאת, במשך 25 שנים המערער, רכש, החזיק ומכר נכסי נדל"ן. מדובר בעסקאות מרובות, בנכסים מגוונים, ובהיקף כספי שאינו מבוטל, תוך שיתוף פעולה עם אחרים. קשה להלום טענה לפיה אדם כאמור, לא ייחשב כ'עוסק' במקרקעין.
10. אשר ליחס של 'מבחן הגג' אל יתר מבחני העזר, השופט כבוב סבר כי השפעת 'מבחן הגג', במקרים שבהם מבחני-העזר מובילים לתוצאה מסוימת, צריכה להיות מוגבלת בהיקפה. לגישתו, הדבר יתאפשר אך במקרים נדירים, כגון מקרים בהם פעולות הנישום נגועות במניפולציה של דיני המס, באופורטוניזם או בחוסר תום לב. השופט סולברג ציין כי בדברים אלה יש משום חידוש, וספק אם הולכים הם בתלם שנחרש בפסיקה עד כה.
11. לסיכום, היקף הנכסים שנישום פרטי מחזיק, אופן ההחזקה, תדירות העסקות בנכסים אלה, קיומו או היעדר קיומו של מנגנון עסקי תומך, שימוש באנשי מקצוע, ידענותו ובקיאותו של הנישום כמו גם משך הפעילות, מטים את הכף למסקנה כי מדובר בפעילות עסקית – פירותית ולא הונית – אישית. פועל יוצא של קביעה זו שהנישום איננו זכאי לשיעור מס מוגבל של 10% על הכנסותיו מדמי שכירות, אלא לשיעורי מס פירותיים שהינם גבוהים משמעותית, כמו גם חיובו, בנוסף, ב- 17% מע"מ.
12. נישום זהיר יפעל לקבלת חוות דעת מיסויית מקצועית בטרם תחילת הפעילות על מנת שיוכל לעצב את אופי פעילותו העסקית כך שיראו בפעילות כהונית ולא פירותית, הכל בהתאם לצורכי הנישום ואופי פעילותו. הנקודה המרכזית היא שיכולת ההשפעה של איש מקצוע על הדרך בה יקטלגו רשויות המס ובתי המשפט את אופי הפעילות של הנישום, הינה בעיקר בתחילת הפעילות ולא בסופה שאז איש המקצוע איננו יכול להשפיע על מתווה הפעילות, אלא רק על פרשנות פעילות שכבר הסתיימה ועובדות שכבר התרחשו.
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
לניווט מהיר באתר שלנו :