אחריות משווק לטובת צד ג׳ כלפי צרכן

מטרת זרקור זה הינה לבחון, בתמצית, האם קיים הבדל בין אחריות משווק המספק נכס/שירות לבין משווק שאיננו מספק מוצר/שירות ללקוח אלא משווק את המוצר/ השירות לטובת צד ג' ופועל כמעין מתווך בעסקה וזאת בעת קבלת מוצר פגם או שירות פגום.

החוקים הצרכניים לא מבדילים בין יצרן למשווק המספק נכס/שירות למשווק לטובת צד ג', אלא עושים שימוש במונח "עוסק", מונח שיכול להתייחס הן ליצרן, הן למשווק המספק נכס/שירות והן למשווק לטובת צד ג'.
ראה את ההגדרה הרחבה למונח "עוסק" בחוק חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981:
"עוסק" – מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן"
ראה הגדרה רחבה למונח "יצרן" בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980:
"יצרן" – אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות –
(1)המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת;
(2)יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ;
(3)ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו”

ניתן לראות כי ההגדרה הרחבה של המונח 'עוסק' בחוק הגנת הצרכן וההגדרה הרחבה למונח 'יצרן' בחוק האחריות למוצרים פגומים יכולה להתייחס לשני סוגי המשווקים. לכן, הבדל, אם קיים, אינו נובע מהגדרה משפטית בחוקים אלה.

אנו נציע בזרקור זה אבחנה שאיננה מבוססת על הגדרה משפטית מכוח חוק זה או אחר, אלא מבוססת על מהות תפקידו של המשווק בעסקה. האם במסגרת תפקידו, מכר המשווק שירות/מוצר לצרכן תוך שהתקשר ישירות עם הצרכן. או שבמסגרת תפקידו, רק שיווק את השירות/מוצר עבור צד ג', עימו התקשר בסופו של יום הצרכן.

למשל משווק מורשה של מוצרי BOSCH בישראל, המשווק ומוכר את המוצר לצרכן, אל מול משווק דירות יד ראשונה של פרויקט בנייה חדש, המשווק את הדירה, עבור צד ג' – היזם, עימו יתקשר בסופו של יום הצרכן. או – סוכן נסיעות המשווק כרטיס טיסה, עבור צד ג' – חברת התעופה, עימה יתקשר בסופו של יום הצרכן.

להבדל בין משווק המספק נכס/שירות לבין משווק לטובת צד ג' יש, במידה מסוימת, עיגון בסעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים."
ניתן לומר או להציג עמדה, לפיה משווק לטובת צד ג', לא מתחייב לטיב או סוג הנכס/שירות, וכי ההתחייבות מוטלת על מוכר הנכס/שירות. יובהר כי עמדה זו מוצגת רק לצורך הדיון והיא בפני עצמה לא חפה מקשיים, המבוססים על חובות מן הדין הכללי כגון חובת תום הלב, חובת הנאמנות, חובת הזהירות, כפי שיפורטו בהמשך.

כך למשל, לא קיים הבדל בין משווק המספק נכס/שירות, לבין משווק לטובת צד ג' לעניין איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. איסור הטעיה חל הן על משווק המספק נכס/שירות והן על משווק לטובת צד ג'.
ראה למשל החלטה בתיק ת"צ (מחוזי י-ם) 4517-09-10 מיכאל משה נ' מרק שארפ ודוהם (ישראל- 1996) בע"מ (נבו 08.09.2013)‏‏:
"בענייננו, ולצורך שלב זה של הדיון, דומה כי אין צורך להעמיק ולהידרש לשאלות מורכבות אלה על מנת לקבוע כי חלה, לכאורה, על המשיבה חובת גילוי של "תופעת הלוואי" המתייחסת לפוריות הגבר, כפי שתוארה בעלון האירופי, זאת משעה שמעשיה של המשיבה מעידים עליה כי הכירה בחובתה לגלותה לצרכניה. מסקנה זו נלמדת הן מגילוי תופעת לוואי זו לצרכניה במדינות אירופה באותה תקופה ממש בה לא גולה הדבר לצרכניה בישראל, והן מתיקון העלון לצרכן הישראלי ע"י הוספת תופעת הלוואי האמורה לאחר הגשת התובענה, כפי שיפורט להלן."