24/7
CALL US
󰀑 03 754 05 04

בהחלטה חריגה בוטל צו הריסה מנהלי על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים

󰀄

בעלים של מבנה בתל-אביב, אשר הוקם לפני עשרות שנים, ואליו צמודה סככה בחצר האחורית של המבנה, שיפצו את הסככה הישנה הרעועה, ללא הגדלת שטח הסככה.
לאחר סיום השיפוץ ניתן על-ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה צו הריסה לסככה החדשה בטענה כי בוצע החלפה של הסככה ללא היתר בניה.
במסגרת בקשה לביטול צו ההריסה שהוגשה על-ידי משרדנו לבית המשפט נטען כי הצו הוצא בחוסר סמכות:

בניגוד לתנאי הקבוע בסעיף 238א(א)(1) לחוק, הסככה הוקמה בהיתר.
בניגוד לתנאי הקבוע בסעיף 238א(א)(2) לחוק, הקמת הסככה הסתיימה לפני עשרות שנים, ושיפוצה הסתיים 30 יום לפני הוצאת צו ההריסה וטרם נערכה ביקורת על-ידי נציג הועדה המקומית.
בניגוד לתנאי הקבוע בסעיף 238א(א)(3) לחוק, הסככה הייתה מאוכלסת מזה עשרות שנים, למעט תקופות מסוימים בחילופי שוכרים.
בניגוד לתנאי הקבוע בסעיף 238א(ב) לחוק, לא התקיימה כל "התייעצות" של ממש עם היועץ המשפטי של עיריית תל אביב- יפו, לפני הוצאת הצו.

מעבר לכך, נטען כי לא בוצעה כל בנייה חדשה, ולצורך שיפוץ סככה קיימת אין כל צורך בהיתר בנייה.
כמו כן, נטען כי קיים אינטרס ציבורי מובהק כי הגג המשופץ, יישאר במקומו, שכן המדובר על גג שהיה מפגע ואפשרות פוטנציאלית לנפגעים אשר שיפוץ הגג פתר (לעניין זה ראה ב"ש 004616/06 ניראון דני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קריית אונו, (פורסם בנבו)).
במקרה דומה, נפסק על ידי בית המשפט העליון כי החלפת חלקי מבנה ישנים בחדשים מהווים "טעם משכנע" מדוע לא יינתן צו הריסה. כך סבר גם בית המשפט המחוזי, השופט ד' ולך בע"פ (ת"א) 298/83 ששון נ' מדינת ישראל, בו הוזכר ע"פ 1774/81 שניתן בבית המשפט העליון, בו נקבע כי: "בית המשפט רואה לעיתים בהחלפת חלקי מבנה, בתנאים מסוימים, טעם משכנע לכך שלא יינתן צו הריסה".
גם בת"פ 2466/95 מדינת ישראל נ' מאיר שלמה, בבית המשפט ברחובות, ניתן פסק דין דומה ע"י כבוד השופט הרן פיינשטיין. הנאשם באותו מקרה החליף גג אסבסט ישן בגג חדש בשטח של 50 מ"ר ללא היתר בנייה. כבוד השופט ראה בנסיבות העניין מצב שבו הוא רשאי שלא לתת צו הריסה. בפסק דינו מסתמך השופט על תיקון 39 לחוק העונשין, סעיף 34 כא, בו נקבע שכאשר ניתן דין לפרושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין. הודגש כי אין מדובר בבניה שיש עימה תוספת בניה כלשהיא, ממש כמו בענייננו.
ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לבטל צו הריסה מנהלי אם נפלו בו פגמים חמורים, שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלו הצו מעיקרו (ראה עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים; ע"א 6066/97, 6123/97 עיריית תל-אביב נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ).
בסופו של יום, בית המשפט לעניינים מנהלים התרשם כי נפלו פגמים חמורים בצו ההריסה והורה על ביטולו.

מאת: אורן אהרוני, עו"ד

󰁓