24/7
CALL US
󰀑 03 754 05 04

האם מעביד של שכיר זכאי להחזרי ביטוח לאומי עקב "שומות סופיות" שהוצאו ע"י מס הכנסה

󰀄

 

בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, אם מתברר, בעקבות שומה סופית של פקיד השומה, כי מעביד העביר דמי ביטוח לאומי בייתר, חובה על הביטוח הלאומי להשיב סכומים אלו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עקרון "שומת האמת" גובר על "העיקרון הביטוחי" לפיו בתקופה הרלוונטית העובד היה מכוסה בביטוח בגין סכומים גדולים יותר.

_____________________________________________________

מאת: אהוד פורת, עו"ד ונוטריון

 

משרדנו הגיש לאחרונה ערר לבית הדין לענייני העבודה, להשבת מאות אלפי שקלים ששולמו בייתר ע"י חברה.בעלי המניות בחברה הינם "בעלי שליטה בחברת מעטים" ונושאי משרה בתאגיד, כמשמעות ביטויים אלו בסעיפים 6א. ו- 6ב. לחוק הביטוח הלאומי. בשנים 2008 עד 2012 שמשו בעלי המניות כמנהלי החברה והכנסתם דווחה כהכנסת עבודה. הכנסתו המדווחת של כל אחד מבעלי המניות עלתה על התקרה החייבת בביטוח לאומי. באותה תקופה, ההלכה בכל הקשור לחישוב נפרד של הכנסת בני זוג המקבלים הכנסה מעסק שבבעלותם היתה כאמור בע"א 900/01 קלס נ' פקיד השומה.

לאור הלכה זו היו בני הזוג זכאים לחישוב נפרד בגין הכנסתם ולכן בני הזוג, אשר קובעים בעצמם את חלוקת ההכנסה ביניהם, דיווחו הן למס הכנסה והן לביטוח הלאומי על הכנסתם בנפרד, וכל אחד מהם דרש חישוב מדרגות מס הכנסה מצד אחד, אולם חויב בתשלום דמי ביטוח לאומי בנפרד, מצד שני.

פקיד השומה התנגד להלכת קלס ואכן, גם בית המשפט העליון שינה את ההלכה במסגרת ע"א 8114/09 מלכיאלי נ' פקיד שומה אשקלון. לבקשת פקיד השומה, בשנת 2012 נערכו הסכמי שומה לעוררים. בעקבות הסכמי השומה, ערך פקיד השומה שומות סופיות לעוררים. במסגרת השומות הסופיות הנ"ל קבע פקיד השומה כי הכנסתו של בעל המניות תגדל ואילו הכנסתה של בעלת המניות תקטן. סה"כ ההכנסה של בני הזוג נותרה ללא שינוי.

המשמעות של השומות הסופיות שהוציא פקיד השומה לעוררים הינה:

א.         מאחר ופקיד השומה ראה בעוררים בעלי מניות, אשר שולטים במשותף בחברה שבבעלותם הבלעדית, פקיד השומה התערב בחלוקת ההכנסות בין בני הזוג. נקבע ע"י פקיד השומה בשומה סופית כי מרבית ההכנסה הינה של העורר. מיעוט ההכנסה, במגבלות סעיף 66 (ה) לפקודה, נקבעה כהכנסה של העוררת.

ב.         לדעתנו, חובה על הביטוח הלאומי לכבד את החלטת פקיד השומה, ולחשב מחדש את חבות העוררים בביטוח לאומי, על פי חלוקת ההכנסה שנקבעה ע"י פקיד השומה בשומה סופית.

ג.          מאחר והכנסתו של בעל המניות ממילא היתה מעבר לתקרה החייבת בביטוח לאומי, אין בהגדלת ההכנסה שלו במסגרת השומה הסופית כדי לגרום לחיובו בתוספת דמי ביטוח לאומי.

ד.         מצד שני, מאחר והכנסתה של בעלת המניות במסגרת השומה הסופית נמוכה יותר מהדיווח המקורי שלה, יש לחשב מחדש את דמי הביטוח הלאומי ולהחזיר וחברה את הסכום שנוכה בייתר מבעלת המניות.

קביעת פקיד השומה לעניין החישוב המאוחד מחייבת את המוסד לביטוח לאומי

הביטוח על פי החוק הינו "ביטוח חובה שהיקפו נקבע בחוק, ושיעור דמי הביטוח נקבע אף הוא בחוק או על פיו". ראה לעניין זה דב"ע תש"ן/0-22 המוסד לביטוח לאומי נ' משה גליק, (19.8.90).

חיוב מבוטחים בתשלום דמי ביטוח מקורו בפרק ט"ו לחוק. סעיף 342 לחוק קובע מי הם החייבים בתשלום דמי ביטוח. אחד מכלולים בסעיף זה הינו "עובד".  סעיף 344 לחוק מגדיר את הכנסתו של "עובד" כדלקמן:

"יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו… מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה"

עולה אפוא, כי בחקיקת הביטוח הלאומי נקבעה זיקה בין "ההכנסה" שעליה משולם מס הכנסה לפי פקודת מס הכנסה, לבין "הכנסה" לצורך חוק הביטוח הלאומי.

בפסק הדין המנחה שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה ב- נה/0-14 "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, נפסק על ידי בית הדין כי יש לשאוף להרמוניה בין הפקודה לבין חוק הביטוח הלאומי, ועל כן, קביעה שונה של פקיד השומה ושל המוסד, לגבי אותה הכנסה, תביא לתוצאות בלתי רצויות. כן נפסק על ידי בית הדין הארצי:

"בשים לב לשיטת חישוב "ההכנסה" של עובד לפי החוק והזיקה ל"הכנסה" לפי סעיף 2(2) לפקודה, עלינו לבחון מהותה של" ההכנסה" האמורה, על פי מספר מבחנים ועקרונות…

  קביעה זו [של פקיד השומה]  היא אמנם קביעה "פנימית" בפקודה, לצורכי דיני המס, אך על פי הנוסח החד משמעי והמפורש שלה, יש לתת לה משמעות גם לעניין הנדון.

כמו כן, יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי.

 ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על ידי רשות מנהלית אחת, על פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על ידי רשות מנהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות".

חריג לכך הוא כאשר הרשות המנהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת. דוגמא לכך היא הוראה בסעיף 164 (א) [כיום- 345] לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו"

גם בפסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 82/09 מועלם נ' המל"ל (מיום 24.1.2010) (פורסם בנבו) נפסק: "המפתח לקביעת הסכום לתשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה".

מן האמור לעיל עולה מפורשות, כי חזקה על פקיד השומה כי פעל כהלכה שעה שקבע שומה סופית לבעלי המניות, וכי קביעה זו ראויה להיות מכובדת על ידי הביטוח הלאומי אשר הינו רשות מנהלית שפעולותיה וסמכויותיה קשורות ומשותפות לאלו של פקיד השומה.

חובת המוסד לביטוח לאומי להחזר דמי ביטוח ששולמו בייתר

סעיף 362 לחוק קובע במפורש:

"שולמו למוסד דמי ביטוח לפי חוק זה או כספים לפי חוק אחר ביתר (להלן- תשלום יתר), יחולו הוראות אלה:

(1)   תשלום היתר יוחזר בתוך 12 חודשים…"

גם מכוח תקנות הביטוח הלאומי (חישוב הפרשי דמי ביטוח וגמלאות בשל שומה סופית), תשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות שומה סופית") ניתן ללמוד כי בעת תשלום יתר, קמה חובה על המשיב להחזיר את הסכום ששולם ביתר.

הזכות הביטוחית שהייתה לבעלת המניות אינה שוללת על פי חוק את זכותה של החברה לקבל בחזרה סכומים ששולמו ביתר על ידה

מהוראות סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי ולתקנות 2 א (1) ו- (2) לתקנות שומה סופית, קיימת בחקיקה הוראה מפורשת לפיה יש לתקן את סכום ההכנסה, ובהתאם לחשב הפרשי ביטוח לאומי, כאשר תקנה 2 א (ב) מגדירה מפורשות, כי הפרש יכול להיות גם לזכות המבוטח, וכל זאת לא סייג כלשהוא הנובע מקיומה של הזכות הביטוחית.

יתרה מכך, סעיף 362 (א) (3) לחוק מתייחס אף למקרה שהמבוטח זכאי להחזר דמי ביטוח לאומי לאחר שאירע למבוטח מקרה ביטוחי שהצריך אותו לממש זכות המגיעה לו, לקבל גמלא.

טענת המוסד לביטוח לאומי במקרה שלפנינו מנוגדת למהות ולתכלית חקיקת הביטוח הלאומי

טענת המוסד לביטוח לאומי בעניין "קיומה של זכות ביטוחית" מתעלמת לחלוטין מהעובדה החשובה, כי תשלום דמי הביטוח הלאומי על ידי המבוטח נעשה מכוח חקיקה, כמו שגביית דמי הביטוח הלאומי על ידי הרשויות ושיעורן נעשים מכוח חקיקה.

לדעתנו, המשמעות של היות תשלום הביטוח הלאומי מכוח חקיקה, היא כי לא ניתן לגבות דמי ביטוח לאומי מעבר למה שנקבע בחוק וכן לא ניתן לשלול את הזכות לקבלת הכיסוי הביטוחי אלא בדרך של חקיקה, אף במקרה שדמי הביטוח לא שולמו מלכתחילה על ידי מי שחייב לשלם. 

העיקרון המוזכר לעיל, היה העיקרון המנחה בשורה של פסקי דין למשל דב"ע מז/02-89 המוסד נ' יהודית רוזנבאום פד"ע יט 29, שם נקבע על ידי בית הדין כי אם מתברר כי שולמו דמי ביטוח עבור מי שאינו מבוטח- זכאי המשלם להחזר בצירוף הפרשי הצמדה וזאת מכוח סעיף 362 (א)(2) לחוק. בדב"ע לג 0-108 המוסד נ' שרה כץ פד"ע ה' 31 ובדב"ע לג 0-159 בטי מרקו נ' המוסד פד"ע ה' 134 נקבע על ידי בית הדין כי אף אם שולמו דמי ביטוח עבור פלוני, אין הדבר מזכה אותו כלל בגמלאות, או בחלק מהן, אם אינו "מבוטח" לפי החוק, או פרק מפרקיו.

מן האמור לעיל, עולה כי התכלית של חקיקת הביטוח הלאומי היא תשלום של דמי ביטוח על פי ההכנסה האמיתית ולפיכך, קובעות התקנות במפורש, והדבר מחייב את המשיב, כי שעה שהמבוטח הוכיח כי הוצאה לו שומה סופית בקשר לחישוב ההכנסה שלו על ידי פקיד השומה, בפרט כאשר מגיע למבוטח החזר כספי כתוצאה מכך, שהשיב יפעל לתשלום ההפרש המגיע למבוטח, בהתאם להוראות החקיקה שהוזכרו לעיל. ראה לעניין זה את עב"ל 316/03 שמעון בשירי נ' המוסד לביטוח לאומי.

עולה מניתוח הפסיקה המסקנות הבאות:

א.      לאור הלכת "גדות", הכלל הוא כי על המוסד לכבד את קביעות פקיד השומה. כך יש לעשות ללא כל עוררין בענין קביעת סכומים מסוימים כגון "הוצאות עודפות", שאינן משויכות לעובד ספציפי.

ב.      לאור הלכת "גדות", על מנת שהמוסד יחרוג מקביעת פקיד השומה, יש צורך בהסמכה מפורשת בחוק, או שקיימים נימוקים וטעמים לכך.

ג.        קיומה של הזכות הביטוחית הינו עקרון שניתן בעזרתו לסטות, במקרים מוגדרים, מקביעת פקיד השומה, אולם עקרון זה עדיין כפוף לעקרון "השכר האמיתי" – פרשת "סגנון הכרך".

ד.        עקרון העל, הגובר על עקרון הזכות הביטוחית, הינו גביית דמי הביטוח הלאומי על פי ההכנסה האמיתית – עב"ל 1349/01 מלון רנסנס נ' המל"ל.

ה.      גם במקרים בהם פקיד השומה קובע קביעות המנוגדות לפקודת החברות, כגון קביעה כי יתרות חובה של בעל שליטה נחשבות כ"דיבידנד", הרי שלאור הלכת " "גדות" הלכת "מועלם" והלכת "תחנת הדלק", יש להסתמך על קביעת פקיד השומה ולאמצה – תיק ב"ל 5080/09 סידון שלום נ' המל"ל. נקבע כי כאשר קיבלו בעלי המניות הטבה, וזו סווגה כהכנסה מדיבידנד, לא מדובר בדיבידנד כמשמעותו בחוק החברות, אלא מדובר בהטבה שהוחלט למסות כדיבידנד.

נימוק נוסף לכך שהעיקרון הביטוחי הינו עקרון מוחלש יותר, קשור בכך שמדובר בעקרון אשר מיושם באופן חד צדדי. בכל מקרה שבו מתברר כי הכנסת העובד היתה גדולה יותר, לא מיושם העיקרון הביטוחי, והמוסד דורש ומקבל תוספת דמי ביטוח מהמעסיק.

סיכום

עיקרון "ההכנסה האמיתית" חזק יותר, והוא גובר על העיקרון הביטוחי, שהוא עיקרון חד צדדי, אשר חל רק במקרים מיוחדים וחריגים, שבהם בעל השליטה מבקש מפקיד השומה להקטין את הכנסתו האמיתית, על מנת להקטין את תשלומי החובה שלו. מקרה חריג זה אינו רלוונטי לענייננו כלל ועיקר. בענייננו, פקיד השומה קבע בשומה סופית את ההכנסה האמיתית של שני בעלי המניות. כתוצאה מכך גדל משמעותית החיוב במס הכנסה של שני בעלי המניות. אין כל נימוק מדוע המשיב לא יכבד את החלטת פקיד השומה וייחשב מחדש, לשני העוררים, את ניכוי דמי הביטוח הלאומי שיש לנכות מהם, בהתאם לממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י פקיד השומה וכמתחייב המלכות "גדות", "מועלם", "תחנת הדלק" ו- סידון".

סגור לתגובות על האם מעביד של שכיר זכאי להחזרי ביטוח לאומי עקב "שומות סופיות" שהוצאו ע"י מס הכנסה
כתיבה
󰁓